מעלתו של ״בנימין״ על פי הקבלה

את תוכניות הווידאו השבועיות מתורתו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אבא של הרבי, התחלתי בשנה שעברה בעקבות פטירתו של אחי, השליח של הרבי לעיר הנובר שבגרמניה, אחי בני, הרב בנימין וולף. הוא נפטר בראש חודש אייר האחרון, והשבוע יחול יום השנה, יום היורצייט הראשון שלו. ואת התוכנית הזו אני מקדיש לעילוי נשמתו, ואעסוק קצת במעלתו של בנימין, הבן של יעקב אבינו, מתוך תורתו של רבי לויצר.

כשהתורה מספרת על הרגע שיוסף התוודה אל האחים שלו, כשהוא סיפר להם מי הוא, היא כותבת על ההתקרבות שלו אל אחיו בנימין ועל ההתקרבות שלו אל שאר האחים. הפסוק הראשון אומר, ויפול על צווארי בנימין אחיו ויבק ובנימין בכה על צוואריו, והפסוק השני אומר, וינשק לכל אחיו ויבק עליהם.

בספר הזוהר על הפסוק מובא, שיוסף בכה לאחים שלו בכייה כפולה, גם על שני בתי המקדש שנחרבו וגם על אחיו, עשרת השבטים, שירדו לגלות והתפזרו בין האומות. או בלשון של הזוהר, על ביי מקדשה דאתחריב טריין זמנין ועל אחיו, עשרת השבטים, דאתגלו בגלותה ויתבדרון בין העממיה.

בהערות שלו על ספר הזוהר שואל רבי לוי יצחק, מדוע הזוהר כותב שעשרה אחים של יוסף, עשרה שבטים, ירדו לגלות? והרי גם בנימין גלה, כך שיש 11 שבטים שגלו. והוא מסביר על כך שני הסברים. הסבר אחד, כיוון שבפסוק הקודם כתוב שיוסף בכה על צווארי אחיו בנימין, כך שהוא כבר בכה על הגלות של שבט בנימין, והפסוק אומר ואייבכ עליהם הוא על שאר האחים, על עשרת השבטים.

ורבי לוי יצחק כותב שזו הסיבה שהמילה עליהם, כפי שהיא כתובה בספר התורה, היא כתובה חסרה, ללא האות י' שהערך שלה הוא עשר, לרמז על הגלות של עשרת השבטים. הסבר נוסף, הוא כותב, כאשר מונים את 12 השבטים, שבט לוי הוא לא אחד מהם, שבט לוי נמנה לבדו, הוא לא חלק מ-12 השבטים, גם יוסף לא נמנה כאחד מתוך 12 השבטים, ובמקומם יש את השבטים, אפריים ומנשה, 12 השבטים הם 10 בנים של יעקב אבינו, מלבד לוי ויוסף, ושני נכדים שלו, אפריים ומנשה, ואפריים ומנשה, הם בנים של יוסף, הם לא אחים שלו, כך שיש רק עשרה שבטים שהם אחים של יוסף. וזה תוכן דברי הזוהר שיוסף בכה על אחיו עשרת השבטים.

והזוהר שם ממשיך וכותב שהתורה כותבת שיוסף בכה על אחיו אבל לא כתוב שהאחים בכו עליו. משמעות הדברים היא הוא בכה כי נצנצה בו רוח הקודש הוא ידע מה יהיה איתם בעתיד אבל הם לא בכו כי עליהם לא שרתה רוח הקודש. רבי אלי יצחק מתעכב על שורה הזו בספר הזוהר ולומד מכך מכיוון שהתורה מספרת שבנימין כן בכה על צווארו של יוסף, ובנימין בכה על צוואריו, משמעות הדברים שעל בנימין כן שרתי רוח הקודש.

וההבנה הזו מקבלת חיזוק מדברי חז״ל שאומרים שבנימין בכה על חורבן משכן שילה, שעמד בחלק הקרקע של שבט יוסף בארץ ישראל. בנימין הוא נעלה יותר משאר האחים שלו, עליהם לא שרתי רוח הקודש, ואילו בו, בבנימין, כן נצנצה רוח הקודש. רבי לוי יצחק מוסיף ומדייק בדברי הזוהר על יוסף, הזוהר כותב איהו בכה דניץ נצבי רוח קדישה. הוא בכה לאחים שלו כי נצנצה בו רוח הקודש. משמעות הלשון היא נצנצה בו בפנימיותו האירה בו רוח הקודש. ואילו לגבי האחים הזוהר כותב ואינון לא בכו דלא שרה עלי רוח קודשה. הם לא בכו כי לא שרתה עליהם רוח הקודש. משמעות הדברים שאפילו לא שרתה עליהם מלמעלה באופן מקיף, גם זה לא היה להם.

לא רק שלא האירה בהם רוח הקודש באופן פנימי כמו ביוסף, אלא אפילו לא שרתה עליהם באופן מקיף. רבי לוי יצחק מחדד את הדברים וכותב ידוע שעל כל עשרה יהודים שנמצאים יחד שורה עליהם רוח הקודש. אדמור הזקן מרחיב בספר התניא במעלת התאספות של עשרה יהודים יחד שמאיר עליהם אור השכינה, אור שבלי גבול.

אבל למרות שכאן היו עשרה אחים, כך שהייתה אמורה לשרות עליהם שכינה, בכל זאת לא שרה עליה רוח קודשה, לא שרתה עליהם השכינה. הסיבה לכך היא כי הדבר היה מידה כנגד מידה. זה היה עונש על המעשים שלהם. חז״ל אומרים שכשהשבטים חטאו והם מכרו את יוסף, הם גרמו בכך שהשכינה הסתלקה מאבא שלהם, מיעקב אבינו. לכן, כעונש על סילוק השכינה שהם גרמו, גם כשיוסף התוודה אליהם, והם היו אז עשרה ביחד, השכינה לא שרתה עליהם.

עליהם השכינה לא שרתה, אפילו לא באופן מקיף, אבל על בנימין, שהוא כן בכה על צווארי אחיו יוסף, כי כאמור הוא ראה ברוח הקודש את החורבן של משכן שלו, לא רק שהשכינה שרתה עליו באופן מקיף, אלא הוא היה כמו אחיו יוסף, בנימין זכה ונצנצה בו רוח הקודש, ורוח הקודש נצנצה בו באופן פנימי.