להיות כמו דוד המלך

בזוהר לפרשה מובא פסוק בתהילים, חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד. ומובא על כך שאדם הראשון ראה את הנשמה של דוד המלך, והוא הבחין שאין לה חיים משל עצמה. ולכן הוא העניק לה 70 שנה מהחיים שלו. ממשיך הזוהר וכותב שגם האבות העניקו חיים לדוד המלך, והזוהר עורך את החשבון כמה שנות חיים העניק כל אחת מהן.

הזוהר עורך חשבון כזה. אברהם אבינו היה אמור לחיות 180 שנה, והוא חי 175, והוא העניק חמש שנים לדוד. יעקב אבינו היה אמור לחיות כמו אברהם 175 שנה, והוא חי רק 147, כך שהוא העניק לדוד המלך 28 שנה. יוסף הצדיק היה אמור לחיות כמו אבא שלו, 147 שנה, והוא חי רק 110 שנה, והוא העניק 37 שנה לדוד המלך, חמש מאברהם אבינו, 28 מיעקב אבינו, שלושים ושבע מיוסף הצדיק, סך הכל שבעים שנה. והזוהר כותב, ובּהו יתקיים דוד, בכל אִנֻנְשְׁנִין דְשַׁוְקִּינְלְאַבָהָן, וּהְוּבָהֶם יתקיים דוִוּד, בכל אותם שנים שהעניקו לו האבות. רבי לוי יצחק מתמקד בסיכום הדברים של הזוהר, שכותב, ובּהו יתקיים דוִד, שדוִד יתקיים בּהֶם, בשנים שהאבות השאירו לו, ולא בשנים שהאדם הראשון העניק לו.

והוא מגדיר את ההבדל בין השנים שהאדם הראשון העניק לו, לשנים שהאבות השאירו לו. השנים שהאדם הראשון נתן לו, אלו שנים עבור עצם הקיום שלו. דוד המלך הוא ספירת המלכות, ולצורך בניין המלכות, שהיא תהיה קיימת, אלו השנים מהאדם הראשון, והוא מסביר את התוכן הפנימי. אדם הראשון הוא בחינת חוכמה, ודוד המלך הוא כאמור ספירת המלכות, והמלכות היא תוצאה של החכמה, כמו ששלמה המלך אומר, בחכמה יסד ארץ.

ארץ, החלק התחתון של העולם, זה כינוי לספירת המלכות, הספירה התחתונה, ובחכמה יסד ארץ. ספירת החכמה, היא מעניקה את הקיום של מלכות. אבל האבות העניקו לו את התוכן הפנימי שלו, את המהות והמטרה שלשמה הוא קיים. המטרה של ספירת המלכות היא, שהיא תתחבר עם הספירות שמעליה, ותעניק שפע לעולמות שתחתיה. או בלשון של תורת הקבלה, הזיווג של מלכות עם זה, עם שש עמידות, או בנמשל הגשמי, ספירת המלכות נמשלה לאישה, ושש הספירות משולים לבעל, והתכלית היא, הנישואים של האישה עם בעלה של מלכות עם שש עמידות, כדי שבעזרת השם יהיו להם ילדים.

אברהם, יעקב ויוסף הם כנגד שש עמידות, אברהם הוא המידה הראשונה של שש עמידות, מידת החסד, יעקב הוא המרכז של המידות, מידת התפארת, ויוסף הוא הסיום של המידות ספירת היסוד. ולכן שבעים השנה שהאבות העניקו לדוד. החיבור של המידות עם המלכות זה עיקר המטרה של חיי דוד, ולכן כותב הזוהר ובהוא התקיים דוד. בשנים האלה היה עיקר הקיום שלו. באחת ההתוודעות הרב הסביר מה המסר לכל אחד מדברי הזוהר. דוד המלך הוא לא אדם מהעבר. דוד מלך ישראל חי וקיים. הוא מלך ישראל, מלך של כל אחד ואחד מעם ישראל, והוא מלך תמידי, חי וקיים, כך שהתיאור על שני אופני החיים שהעניקו לו, יש בזה מסר לכל יהודי בכל דור.

החיים שהאדם הראשון העניק לו היו חיים עבור עצמו, עבור הקיום הבסיסי שלו, והחיים שהאבות העניקו לו היו חיים עבור המהות הפנימית שלו, החיבור עם שש המידות כדי להשפיע הלאה, לעולמות הנמוכים מספירת המלכות, להעיר, למקומות אחרים. לכל אחד מאיתנו יש את חלק החיים שלו כלפי עצמו, העבודה האישית שלו בקיומת רוב המצוות, ויש את החיים שלו כלפי הזולת. ההשפעה על יהודי אחר, ללדת יהודי נוסף, להשפיע על עוד יהודי בקיומת רוב המצוות. רבי לוי יצחק לומד מהדייק בלשון הזוהר, שובהו התקיים דוד, דווקא בשנים שדוד קיבל מהאבות, השנים שהוא קיבל משש המידות, השנים שנועדו להשפיע הלאה, הם השנים העיקריות שלו, זו מטרת החיים שלו. כך שעד כמה שחשובה העבודה של האדם עם עצמו, עיקר התפקיד שלו הוא השפעה על יהודי אחר. הקיום האמיתי של החיים של דוד המלך, העובדה שהוא דוד מלך ישראל חי וקיים, היא דווקא על ידי ההשפעה והעזרה ליהודי אחר.

כי על ידי שמעירים ליהודי נוסף, ולעוד אחד, את אור הנשמה, את הנקודה הפנימית שלו, מגלים את היחידה שבנפש שלו, נזכה להתגלות של היחידה הכללית של עם ישראל, נשמת משיח צדקנו, נזכה להתגלות של דוד מלכה משיחה, בקרוב ממש.