הסתלקותו של רבי שמעון

בימים הקרובים יחול יום ההילולה של הרבי, יום ג' בתמוז. בקשר עם יום זה אעסוק ברעיון מתוך התורה של אבא שלו, מהתורה של רבי לוי יצחק, שעוסקת בתוכן של הסתלקות צדיקים. בספר הזוהר בחלק לפרשת ואירע מסופר שרבי שמעון בן יוחאי ישב עם הבן שלו, רבי אלעזר, ועם רבי אבא.

ורבי אלעזר שאל את רבי שמעון, למה כשהקדוש ברוך הוא מדבר עם משה רבינו על ההתגלות אל ערבות הוא משתמש בלשון ואירע. ואירע אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ולא ואדבר. ורבי שמעון ענה לו שיש בזה סוד נעלה, רזה אילה. נקודת ההסבר של רבי שמעון היא שיש שלוש רמות של התגלות אלוקית. משה רבינו זכה להתגלות הגבוהה ביותר, או כפי שכתוב בזוהר, שזו התגלות באופן של אספקלריה מאירה.

לשאר הנביאים בעולם הייתה התגלות של אספקלריה שאינה מאירה, ואילו האבות הם באמצעות אספקלריה שאינה מאירה, ראו את ההתגלות של אספקלריה מאירה. ולכן התורה כותבת על ההתגלות אליהם בלשון ואירע, במובן של התגלות של ראייה. מצד אחד הקדוש ברוך הוא התגלה אליהם בכל שדי, שזה יותר מאשר שאר הנביאים, אבל מצד שני, הושמי י' כו' כלא נודעתי להם, לא הייתה להם ההתגלות כמו שהייתה למשה רבינו. והזוהר מספר שכאשר רבי אבא שמע את ההסבר הזה של רבי שמעון, הוא נשק את ידיו של רבי שמעון והוא בכה ואמר וי כתסתלק מעלמא וישתער עלמא יתום מנך. אוי כשתסתלק מהעולם והעולם יישאר יתום ממך, מן יחיל לאנהרה מילין דאורייתא. מי יוכל להאיר את המילים של התורה?

בביור שלו על הזוהר רבי לוי יצחק עוסק בהרחבה בסיפור הזה, ובין הדברים הוא שואל מהו כפל הלשון בדבריו של רבי אבא. רבי אבא אומר אוי כאשר תסתלק מן העולם והעולם יישאר יתום ממך, הרי בוודאי שכאשר רבי שמעון יסתלק, העולם יישאר יתום, ומכך שרבי אבא כופל את הדברים, בוודאי יש בזה תוכן.

ורבי לוי יצחק מסביר את הדברים בכמה אופנים, ובמסגרת הזו אגע בקצרה בהסבר האחרון שלו. בקבלה מובאה, שהתוכן הפנימי של רבי שמעון, דומה לתוכן הפנימי של משה רבינו, והוזכר קודם, שרבי שמעון הסביר שהנבואה של משה רבינו, היא הגבוהה ביותר. היא בבחינה של אספקלריה מאירה. כך שגם ההתגלות אצל רבי שמעון היא ברמה הזו. ורבי אבא בוכה ואומר שכאשר רבי שמעון יסתלק חלילה, אז דבר ראשון, אוי כאשר תסתלק מהעולם. לא יהיה מי שיעיר לעולם בדרגה הגבוהה ביותר, הדרגה של אספקלריה מאירה. ורבי אבא מוסיף ואומר שההסתלקות של רבי שמעון תביא גם לכך שהעולם יישאר יתום ממך. לא יהיה בעולם גם את הדרגה האמצעית של ההתגלות, לא יהיה גם את רמת ההתגלות שהייתה לעבוד.

ורבי אבא ממשיך ואומר מי יוכל להאיר את המילים של התורה. רבי לוי יצחק מסביר שתוכן הדברים הוא השמש היא גוף מאיר, היא כמו אספקלריה מאירה, והירח הוא כדור חשוך, הוא אספקלריה שאינה מאירה, ורק כשהשמש מאירה עליו הוא מחזיר את האור של השמש. וכאשר רבי שמעון הסתלק, אז לא יהיה את האור של השמש, אספקלריה מהירה, וגם לא יהיה אור של השתקפות של השמש. אספקלריה שאינה מהירה שרואים באמצעותה את האספקלריה מהירה, אלא העולם יישאר חשוך. ישתער עלמא, עולם במובן של העלם של חושך.

ורבי אבא בוכה ואומר, מי יאיר את המילים שבתורה? מילים, דיבור, זה משל לספירת המלכות. כמו שאומרים בפתח אליהו, מלכות פה. גם הירח, שאין לאור משל עצמו, נפשל לספירת המלכות, שאין לאור משל עצמה, אלא היא מקבלת את האורות מהספירות שמעליה. וכאשר רבי שמעון יסתלק, מי יאיר את המילים של התורה, איך יהיה אור, מאיפה יהיה אור למילים, לספירת המלכות, מי יאיר את המילים של התורה, כשאין שמש, הירח נשאר חשוך, העולם נשאר חשוך.

ורבי ליאי ויצחק מוסיף ומסביר, להבין, אסביר, אסביר, שלמרות שרבי אבא כתב את הסודות שרבי שמעון גילה, כך שדברי התורה שלו כתובים, כך שהם לכאורה יכולים להעיר, אבל כאשר לא רואים את הפנים של רבי שמעון, המילים הכתובות לא מהירות. כאשר שומעים את הדברים מהרב בעצמו, כשרואים אותו, אותו. כשהמצב הוא, ו'היו עינייך רואות את מורך' , כשרואים את הפנים של הרב'", הדברים שלו מאירים, והוא מאיר את התורה שלו, אבל בלימוד מתוך הכתב, הדברים לא כל כך מהירים, וזה התוכן של הבכי של רבי אבא. לפי ההבנה הזו, רבי ליאי ויצרק מסביר את המשך הדברים בזוהר.

מסופר שם, שאחרי הבכייה שלו, רבי אבא פתח בדרשה על הפסוק, ו'אמרתם כה לכי). כה לחי. רבי לוי יצחק מסביר בהרחבה את תוכן הדרשה של רבי אבא, אבל אחזור על נקודה אחת מתוך הדברים שלו. כה מסמל את ספירת המלכות, שהיא אספקלריה שאינה מאירה. חי מסמל את ספירת היסוד. וכאשר נמצאים במצב של כה בזמן חשוך, צריך לחבר את הכה עם החי. ואמרתם כה לחי. הכה צריך להתחבר עם החי. מה תוכן הדברים?

כשנמצאים אחרי ההסתלקות של רבי שמעון, כשנמצאים במצב חשוך, מצב של כה, צריך להוסיף ולחזק את הקשר עם החי, עם יסוד, עם מי שהתורה כותבת עליו צדיק יסוד עולם. ואמרתם כה לחי, צריך להוסיף ולחזק את ההתקשרות עם הצדיק.