ג׳ תמוז - זרעו בחיים

במסכת תענית מובא בשמו של רבי יוחנן שאמר יעקב אבינו לומד ובמענה לשאלה הרי ספדו את יעקב אבינו, חנתו אותו וקברו אותו, התשובה היא מקרא אני דורש. אני לומד פסוק מהמקרא. הנביא ירמיה אומר ועתה אל תירא עבדי יעקב כי הנני משיעך מרחוק ועת זרעך מארץ שרים. הפסוק כאן משווה יוצר דמיון בין יעקב לבין זרעו. הקדוש ברוך הוא מושיעך את יעקב, את עבדי יעקב, יחד עם ואת זרעך, עם הצאצאים שלו.

והגמרא מסיימת את הלימוד מהפסוק ואומרת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. כמו שזרעו של יעקב הבינו בחיים, כך גם הוא עצמו בחיים. הגמרא פותחת את הסוגיה הזו ומספרת שרב נחמן ורבי לוי יצחק ישבו יחד לסעודה. רבי נחמן ביקש מרבי לוי יצחק שיאמר דבר תורה. ענה לו רבי לוי יצחק שרבי יוחנן אמר אין מסיכין בשעת הסעודה, לא מדברים בזמן שאוכלים כי הדבר עלול להביא לידי סכנה, שמא יקדים קנה לוושט.

אחרי שהם סיימו את הסעודה רבי לוי יצחק אמר דבר תורה והוא ציטט את הדברים בשמו של רבי יוחנן שהוזכר קודם, שאומר יעקב אבינו לא מת כיוון שמאזרעו בחיים אף הוא בחיים. לרבי לוי יצחק יש הסבר רחב מאוד על כל הפרטים של הסוגיה הזו. הוא מסביר את התוכן הפנימי על פי קבלה של רב נחמן ושל רב יצחק, מה התוכן של הסעודה שהם ישבו, הוא מסביר שזו הייתה סעודה שלישית של שבת, למה רב נחמן הוא זה שביקש מרב יצחק, מה התוכן של שמא יקדים קנה לוושת, הוא מעמיק בתוכן של הדברים של יעקב אבינו לא מת, וכך הוא עובר שורה אחרי שורה בגמרא, ומבאר את כל הדברים על פי קבלה.

במסגרת הזו ניגע בקצרה בחלק שעוסק בתוכן של מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. הפסוק אומר אלה תולדות יעקב יוסף בן 17 שנה, כך שהתולדות זרעך של יעקב זה יוסף. התוכן של יעקב זה מידת התפארת, ושל יוסף זה מידת היסוד, והמידות תפארת ויסוד יש ביניהם קשר פנימי, הם נחשבים כמציאות אחת.

ההבנה הזו שיוסף הוא זרעו של יעקב מרומזת במילה זרעך, שהיא מתוך הפסוק ועת זרעך מארץ שבים. רבי לוי יצחק כותב בעניין כמה הסברים ואחד מהם הוא ההסבר הבא מידת היסוד היא זו שמחברת את שש המידות שעיקרן הוא התפארת עם ספירת המלכות. או בשמות של הקדוש ברוך הוא, מידת היסוד מחברת את שם יווק, שהוא כנגד מידת התפארת עם שם א' ד' נ' י' שהוא כנגד ספירת המלכות.

לשם יווק יש ארבע אופנים של מילואים המילואים אב, סג, מה ובן. והערך המספרי שלהם יחד, אב 72, סג 63, מה 45, בון 52 יחד הוא 232. זה הערך של שם יקווק מידת התפארת עם כל המילואים שלו. והערך של שם א' ד' נ' י' שהוא כנגד מידת המלכות הוא 65. וכשנחשב את הערך של שם יקווק, 232, עם שם א' ד' נ' י' 65 יחד הם 297. הוזכר קודם שהאיכות של הספירות עם המלכות היא על ידי יסוד, על ידי יוסף שהוא זרעך של יעקב אבינו מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים והערך של המילה זרעך הוא 297 כי יוסף זרעך יסוד הוא זה שמחבר את שש המידות עם ספירת המלכות.

רבי לוי יצחק ממשיך וכותב שיוסף מתואר בפסוק כיפה תואר ויפה מראה והתיאור של יפה הוא גם הדה ורבי לוי יצחק מביא את מה שכתוב בספרי קבלה, שהשמות של המלכים מלכי אדום שמצוינים בתורה בסוף פרשת וישלח, השם של המלך האחרון שם הוא וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו. הדר הוא כנגד יוסף.

וכשנסתכל במסוקים שם נראה שביחס לכל המלכים האחרים על כולם כתוב וימלוך וימות וימלוך תחתיו. על כולם כתוב הביטוי וימות. אבל על המלך האחרון, על הדר, לא כתוב עליו וימות. והדבר מרמז על יוסף, הדר, שהיה יפה תואר, שלא כתוב עליו וימות כי זרעו בחיים. יוסף מבטא חיים.

רבי לוי יצחק מציין לכך שגם שם העיר של הדר, שהוא מרמז על יוסף, גם היא מרמזת על יוסף. הפסוק אומר, ושם עירו פעו, והמילה פעו היא בגמטריה 156, בדיוק כמו הגימטריה של יוסף, 156. וכמו שזרעו בחיים, כמו שיוסף חי, כך גם יעקב אבינו לא מת, אף הוא בחיים.

רבי לוי יצחק כותב רמז מעניין מידת התפארת, המידה של יעקב אבינו נקראת אמת, כמו שהפסוק אומר תיתן אמת ליעקב. והאותיות של המילים אמת ליעקב הן אותן האותיות של המילים יעקב לא מת. הקשר בין יעקב לבין יוסף, בין תפארת לבין יסוד, בא על ידי ביטוי בדברי הגמרא שאומרת מקרא אני דורש.

המילה מקרא היא בגימטריה 341 וזו בדיוק הגימטריה של שם י' ו' מידת התפארת יעקב, שם י' ו' בגימטריה 26 ושל השם ש' ד' י' שהוא כנגד מידת היסוד יוסף שהשם הזה בגימטריה 314. ושני השמות יחד עם הכולל הם בגימטריה 341. בדיוק כמו המילה מקרא, מקרא אני דורש כי החיבור של יעקב ויוסף, מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים זה התוכן של מקרא, של מקרא אני דורש.

לאור הקשר בין יעקב וזרעך הבנים שלו זרעו בחיים ולאור ההסבר שהוסבר קודם שזמן הסעודה שרב נחמן ורב יצחק ישבו יחד היה זה בזמן סעודה שלישית, זמן מנחת שבת, רבי אלי יצחק מסביר את נוסח תפילת מנחת שבת, שם אנחנו אומרים אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו. למה רק אצל יעקב מוזכר הוא בניו, יעקב ובניו ינוחו בו? אלא כי יעקב קשור עם בניו, עם יוסף, מכי שהוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. כמו שבניו ינוחו בו, כך גם הוא יעקב.