עזה? בתורת הקבלה?! כמה מילים על התוכן הפנימי של ״עזה״, כמנגדת לצד הקדושה ולבית המקדש

עזה בתורת הקבלה זה שם של נגע צרעת. זה שם שמבטא חוצפה ועזות מצח. נדבר על זה רגע. בתורת הקבלה מובא שנגע צרעת בארץ עזה, השורש שלה הוא מספירת המלכות של הסטרח. ורבי לו יצחק נשמתו עדן. אבא של הרב מסביר שהעיר עזה, שהיא במובן של הנגע בארץ עזה, השורש שלה הוא מספירת המלכות של צד השלילה. וההבנה הזאת מרומזת בסיפור בספר שופטים, שם מסופר על שמשון הגיבור שהגיע לעזה. והפסוק כותב, וילך שמשון עזתה וירשם אישה זונה. בפנימיות התורה, אישה היא ביטוי לספירת המלכות. ויש אישה אשר, אישה צנועה, וזו ספירת המלכות של צד הכנישה, אבל האישה בהקשר של עזה, זו אישה מופקרת וחצופה. זו אישה של עזה במובן של עז פנים, עזות מצ. זו ספירת המלכות של צד הכים. בהמשך הסיפור שם בנביא מסופר, שכשהפלישתים שמעו ששמשון נמצא בעזה, הם ערבו לו כל הלילה כדי להרוג אותו עם אור הבוקר, ומסופר שם, ויקום בחצי הלילה, ויוחס בדלתות שער העיר, ובשתי המזוזות, וישם על כתפיו, ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון. חז'ל אומרים ששערי עזה היו ברוחב שישי ממה, וגם הפרט הזה תואם את התוכן של עזה. ההיכל וקודש הקודשים של בית המקדש, שזה המקום של ספירת המלכות בצד הקדושה,

היו באורך של שישי ממה. ועזה, שהיא המנגדת השלילית למלכות של הקדושה, השערים שלה היו באותה מידה. גם הם היו שישי ממש. שמשון הגיבור עקר את שערי עזה ונשא אותם על הכתפיים שלו אל ראשם. התוכן הפנימי של הדברים הוא שהניצחון של המלחמה מול עזה, מול המלכות של הסיטרה אחרה, גם הוא קשור עם כתפיים. כשמשה רבינו מברך את שבט בנימין, שבחלק שלו בארץ ישראל נבנה בית המקדש, שזה המקום שהוא בחינת המלכות של צד הקדושה, הוא מגדיר את מקום בית המקדש במיעין ובין כתפיו שחט. בית המקדש זה הכתפיים של צד הקדושה, זה המקום שבו שורה ספירת המלכה.