״בת יפתח״

אנחנו עומדים בימי בין המצרים, בימים של תחילת חודש מנחמיו. ניגעה בנקודה קצרה מהתורה של רבי לוי יצחק שעוסקת בנושא של הימים האלו, מתוך הסיפור של בת יפתח. בנביא בספר שופטים מסופר על יפתח הגלעדי שיצא להילחם מול בני עמון, על הנדר שהוא נדר ועל כך שהבת שלו יצאה מפתח הבית כשהוא חזר מהמלחמה, ועל כל מה שהיה איתה בעקבות כך.

לרבי לוי יצחק יש רשימה שלא הגיעה אלינו על כל הסיפור הזה. בתוך ביאור שלו על הזוהר לפרשת חיי שרה, כשהוא מסביר שם רעיון מסוים, רבי לוי יצחק כותב, העניין הוא כי הנה מבואר אצלי ברשימה על פסוק ויפתח הגלעדי. רשימה שלא הגיעה אלינו. אבל בהסבר שלו על הזוהר שם, בפרשת חיי שרה, הוא מסביר כמה דברים מתוך אותה רשימה, וחלק ממנה עוסק גם בתוכן של ימי בין המצרים, ניגע בקצרה ברעיון מתוך ההסבר שלו. בנביא מסופר שאחרי שיפתח והבת שלו הבינו את המצב שלה, שהיא בעצם הנדר של אבא שלה, היא אמרה לו, הרפה ממני שניים חודשים והלכה וירדתי על ההרים ואבכה על בית עולי אנוכי ורעותיי. והנביא מספר שאבא שלה יפתח וישלח אותה שני חודשים ותלך היא ורעותיה, כפי שהפסוקים הבאים מספרים את הסיפור.

וסיום הפרק הזה בנביא מתאר את ההסדר שהיה אז, מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה. בנות ישראל, החברות של בת יפתח, היו מגיעות ארבעה ימים בכל שנה כדי לשבת ולקונן איתה על המצב שלה. רבי לוי יצחק מבאר שהתוכן הפנימי של יפתח ושל גלעד, יפתח הגלעדי, הוא במובן של הירידה של האור האלוקי אל העולמות בריאה, יצירה ועשייה, כפי שהוא מסביר שם בהרחבה את הקשר בין הדברים. ובה תפתח, שהתואר הזה מבטא המשך ותוצאה של יפתח, היא מסמלת ירידה נמוכה יותר, את ספירת המלכות של עולם העשייה, שמספירת המלכות הזו יכולה להיות ממנה יניקה לצד השלילה, לקליפה. מספירת המלכות בה תפתח, הקליפה יכולה לקבל חיות וקיום.

לפי ההבנה הזו, רבי לוי יצחק מסביר את כל הפרטים שמופיעים בפסוקים בנביא, ובין הדברים הוא כותב שאותם ארבעת ימים בשנה, הימים שבהם בנות ישראל באות לתנות, לכונן יחד עם בת יפתח, אלו ארבעת ימי הצום שיש לנו במהלך השנה, הצומות שקשורים עם חורבן בית המקדש, עם הירידה לגלות ועם ההרג של עם ישראל. ארבעה ימים שבהם מודגשת היניקה שיש לצד השלילה, ובנות ישראל, אלו הנשמות של עם ישראל, הן בוכות על הירידה הקשה של ספירת המלכות של בת יפתח, כפי שהוא מסביר בהרחבה את תוכן הדברים. כחלק מהביאור שלו, רבי לויץ רק מתייחס למילה לטנות, שבנות ישראל היו הולכות לטנות לבת יפתח הגלעדי. מה התוכן של המילה הזו?

הוא מסביר שהירידה לעולמות בריאה, יצירה ועשייה, הירידה של בחינת יפתח הגלעדי, מובא בספרי קבלה שזה כנגד השמות של הקדוש ברוך הוא, קל ש״ד י׳ זו הירידה לעולם הבריאה, קל י״ו ק׳ זו הירידה לעולם היצירה, וקל א ד נ י זו הירידה לעולם העשייה. והוא כותב שהמילוי של השם האחרון, המילוי של השמות קל א ד נ י הוא כך א ל זה המילוי של שם קל, א ד נ י זה המילוי של שם אדנאי. והערך המספרי של המילוי הזה הוא השם קל א 111 ל 74 יחד הם 185 והשם אדנאי א' 111, ד', 434, נ' 106, י' 20, יחד הם 671. ושני השמות יחד, 185 ועוד 671, הם 856, וזו הגימטריה של תנות, לתנות.

והמובן של הדברים הוא, אם השם הזה, כל עד נאי, היה מלא עם המילוי, עם כל האותיות שממלאות אותו, אז לא היה מצב ירוד של גלות, לא הייתה יניקה לקליפה, לא הייתה אפשרות שהמספירת המלכות, באת יפתח, יימשך שפע על השלילה, ולא היה צורך לצום על החורבן, להגיע אליה ארבעת ימים בשנה.

רבי ליבצרחא גם אסביר, שאותם שניים חודשים שבת יפתח ביקשה לבכות בהם, אלו כנגד החודשים תמוז ואב, החודשים של החורבן, החודשים של היניקה לקליפה, החודשים שספירת המלכות בוכה על הגלות והחורבן, והחורבן. וזה התוכן של לתנות לבת יפתח הגלעדי לבכות על כך שאין את המילוי, אין את האור האלוקי המלא בשמות קל עדנאי שבעולם העשייה. כי אם יהיה שם האור הזה, זה לא יהיה מצב של גלות, אלא זה יהיה מצב של גאולה. במקום לתנות לבת יפתח, יהיה, כמו שהפסוק אומר בפרשת בהר, גאולה תיתנו לארץ. התוכן של תיתנו, 856, זה האור האלוקי בשלמות, במילואו. זה מצב של גאולה. גאולה תיתנו לארץ.

רבי לויצחק גם כותב שם שהמילה הזו לטנות מופיעה בתורה רק פעמיים. פעם אחת כאן בסיפור של בת יפתח, ופעם שנייה בספר מלאכי שם כתוב ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לטנות מדבר. והוא מסביר ששני הפסוקים הם עם אותו תוכן פנימי, על ידי שבנות ישראל, החברות של בת יפתח, נשמות ישראל, שכואב להן המצב של הגלות, כואב להם שיש השפעה לקליפה והם באות ובוכות לתנות לבת יפתח. בוכים לה קדוש ברוך הוא באותם ארבעת ימים הן מקוננות על גלות השכינה. על ידי הבכי הזה הן גורמות שיתמלא החיסרון של לתנות לבת יפתח, יהיה גאולתית מול הארץ, וזה גם התוכן של הניצחון על עשו עד כדי כך שהנחלה שלו תהיה לתנות מדבר.

צד הקליפה עשו לא יינק יותר מצד הקדושה, לא יקבל חיות מהקדושה, אלא הוא יהפוך למדבר שממה. הערים שלו יהיו שממה והנחלה שלו תהיה לטנות מדבר. הטנות שלו, ההשפעה שהוא קיבל מספירת המלכות, תיפסק. הוא יהפוך לטנות מדבר, למדבר שממה, למקום בלי חיות.