תהיה מתוק

רבי חייא, רבי לוי יצחק ורבי יוסי הלכו בדרך, הם היו בדרכם אל רבי אבא. תוך כדי כך הם ראו את רבי אבא צועד לכיוון שלהם. עדה ואזלה פגע באור רבי אבא, ורבי חייא אמר שבוודאי השכינה איתנו. התיאור הזה הוא פתיחה של קטע מדברי הזוהר לפרשת ויקל, וגם את החלק הזה בזוהר רבי לוי יצחק מסביר מה עומק הדברים.

התוכן הפנימי של רבי חייא הוא ספירת היסוד. של רבי לוי יצחק הוא ספירת הגבורה, ושל רבי יוסי הוא ספירת המלכות, והמכנה המשותף שלהם הוא התוכן של הגבורות, הגבורות של רבי לוי יצחק, ספירת הגבורה, נמשכות אל ספירת המלכות, רבי יוסי, באמצעות ספירת היסוד, רבי חייה, וההליכה לכיוונו של רבי אבא, מבטאת את הרצון שלהם להמתיק את הגבורות, בקבלה מובש, היכולת להמתיק את הגבורות, היא כאשר מגלים את השורש והמקור שלהם, המקור שלהן. אין הגבורות נמתקים אלא בשורשן. מכיוון שהתוכן הפנימי של רבי אבא הוא ספירת הבינה, שספירת הבינה היא המקור והשורש של הגבורות, לכן הם הלכו יחד אל רבי אבא.

ספירת הבינה מכונה גם שכינתא אלה, השכינה העליונה. לכן כאשר הם פגשו את רבי אבא, רבי חייא אמר, ודאי שכינתא בהדאן, ודאי הוא שהשכינה איתנו. בתוך הדברים רבי לוי יצחק מסביר למה רבי חייא מקבל מקום מרכזי בסיפור למרות שהוא בחינת ספירת היסוד שהיא נמוכה מהגבורה. הזוהר מציין אותו הראשון לפני רבי לוי יצחק ורבי יוסי ורבי חייא הוא זה שאמר שהשכינה איתם כי כיוון שרבי חייא יסוד הוא זה שמחבר את הגבורות עם המלכות והעובדה שיש לו כוח לחבר שניים יחד מורה שהשורש שלו גבוה משניהם. במסגרת הזו הוזכר כמה פעמים שספירת היסוד מכונה בתואר קול כי כל בשמיים ובארץ. והתואר הזה הוא כי ספירת היסוד כוללת ומאחדת את כל הספירות.

והדבר גם מרומז בשם חייא. חייא זה ראשי תיבות של כל התנאים שמוזכרים כאן. חייא, יצחק, יוסי, אבא. מהסיפור הזה הרבי מצא מסר בהוראה לחיים. ישנם אנשים שהטבע שלהם נוטה לגבורות. הם תמיד מוצאים חסרונות בעצמם, בחבר, בסביבה. ושלושת התנאים האלו מלמדים אותנו שלמרות שמצד עצמם הם בקו הגבורות, הם יצאו לדרך אל רבי אבא כדי להמתיק את הגבורות. ואם אותם תנאים שהגבורות שלהם אלו גבורות של צד הקדושה, חיפשו להמתיק את הגבורות, בוודאי מי שהגבורות שלו לא ממש בצד הקדושה צריך למצוא דרך איך להמתיק את הגישה הטבעית שלו. ואנחנו למדים מסר נוסף מהעובדה ששלושתם הלכו יחד.

אמנם המחשבה הראשונה אומרת שאם יש שניים או שלושה שהם כולם נוטים לגבורה, עדיף שהם לא יתאחדו ביניהם, כי כנראה התוצאה תהיה שלילית מאוד, הסיפור הזה מלמד אותנו שעצם העובדה שאתה מתאחד עם יהודי נוסף, יש בזה תועלת גדולה. או כמו הפתגם של הגמור האמצעי שאומר שכאשר שני יהודים מדברים ביניהם, יש כאן שתי נפש אלוקית מול נפש בעמית אחת. כך גם כאן, יש שתי נפש אלוקית מול הטבע של מידת הגבורה. והם הלכו יחד לרבי אבא, שכאמור הוא בחינת בינה, הבנה, שכל. אדם צריך להתבונן במטרה של מידת הגבורה, לשם איזו תכלית הקדוש ברוך הוא יצר אותה. וההתבוננות בזה היא בעצם שורש הגבורות. ועל ידי ההתבוננות הזו יהיה מיתוק הגבורות.

הוא ידע איך להשתמש בטבע הזה, אם בכלל, ומתי, ובאיזו מידה להשתמש במידת הגבורה. יתרה מזו, כמו שאותם תנאים הלכו אל רבי אבא לאדם אחר, כך גם מי שהטבע שלו נוטה למידת הגבורה, עדיף שלא לסמוך רק על ההבנה שלו, אלא עליו לדבר עם רבי אבא. כדאי שיתייעץ עם יהודי, נעלה ממנו. עם רב מורה הוראה, עם מדריך רוחני, שיכוון אותו נכון איך להתנהל ולהמתיק את הגבורה שבטבע הנפש שלו.