ולא ידע איש את קבורתו

יום ז' באדר זה יום פטירתו של משה רבינו. אומנם בשנה מעוברת, כמו בשנה הנוכחית, מציינים את הפטירה שלו בז' באדר ראשון, אבל לא הספקנו לעסוק בזה לפני חודש, אז יש לנו הזדמנות לתקן את הנושא. נדבר קצת על התוכן הפנימי של ההסתלקות של משה רבינו.

כשהתורה מתארת את ההסתלקות והקבורה של משה רבינו, היא כותבת, ולא ידע איש את קבורתו. מה המשמעות של ולא ידע איש את קבורתו? מובא על כך בספר הזוהר, שמשה רבינו הסתלק בזמן מנחה של שבת, זמן שהוא רעב אדרעדין, הרצון של הרצונות. ואם אתרגם את הלשון של הזוהר, זמן נעלה שמאיר בו עתיקה קדישה, מקום עליון, שהוא נעלה ונעלם מהעליונים ומהתחתונים. וכיוון שנשמתו של משה רבינו נטמנה ברצון נעלה ונעלם זה, לכן ולא ידע איש את קבורתו. עד כאן תוך דברי הזוהר.

שואל על ככה בלוי יצחק, גם יוסף הצדיק וגם דוד המלך הסתלקו בזמן זה של מנחת שבת. זו גם הסיבה לכך שבסיום תפילת מנחה של שבת אנחנו אומרים שלושה פסוקי צדקתך שהם כי אין צידוק כדין על שלושת הצדיקים שנפטרו בזמן הזה. ומדוע לא אומרים גם על יוסף ועל דוד ולא ידע איש את קבורתם? ההסבר הוא, יוסף הצדיק הוא מידת היסוד ודוד המלך הוא מידת המלכות. ובעת ההסתלקות שלהם, כשהנשמה שלהם התעלתה, הם עלו והתכללו בבחינת הדעת, שזו הדרגה של משה רבנו. וכיוון שהם התכללו בבחינת הדעת, שהתוכן של דעת הוא ידיעה, לא שייך לומר עליהם ולא ידע.

אבל לעומתם, משה רבנו, שהוא כאמור בחינת אור הדעת, בעת ההסתלקות שלו הוא התעלה, כמו שהוזכר בזוהר אל עתיקה קדישה, אל בחינת הכתר, וכתר הוא למעלה מכל המושגים של דעת, של ידיעה, ולכן רק עליו נאמר, ולא ידע איש את קבורתו, כי רק הוא התעלה למקום שמעל לבחינת הדעת, ולא ידע.

לאור ההבנה הזו, רבי לוי יצחק מבאר את הדיוק בלשון הפסוק, ולא ידע איש את קבורתו. כל מילה בתורה הרי מדויקת, אין בה אפילו אות מיותרת, ולכאורה התורה יכלה לכתוב, ולא ידעו קבורתו. למה היא כותבת, ולא ידע איש את קבורתו? לכאורה המילים איש ואת מיותרות. אלא, במילים האלו, איש, עת, יש רמז על יוסף ודוד. איש מסמל את יוסף מבחינת יסוד, ועת מסמל את דוד מבחינת המלכות.

כשהשבטים חזרו מהמסע הראשון שלהם למצרים, וסיפרו לאבא שלהם, ליעקב אבינו, על קבלת הפנים הקשה שהמשנה למלך יוסף קיבל אותם, הם אמרו לו, דיבר האיש אדוני הארץ איתנו קשות. גם בהמשך, כשיעקב אבינו שולח אותם שוב למצרים, הוא התפלל עליהם ואמר, וקל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. יוסף מכונה בתואר איש. ואילו המילה עט, כמובן בספרי חסידות מסמלת את ספירת המלכות, שזו הבחינה של דוד המלך. ולכן, כאשר משה רבנו הסתלק והתעלה עד לבחינת הכתר, התורה אומרת שגם יוסף וגם דוד, גם איש וגם עט, למרות שבעת הפטירה שלהם הם התעלו לבחינת הדת, אבל גם הם לא השיגו את בחינתו של משה רבנו, ולא ידע איש את קבורתו. גם איש וגם את, גם יוסף וגם דוד לא ידעו קבורתו. הזכרנו קודם שבגלל שבזמן תפילת מנחה של שבת זה זמן ההסתלקות של יוסף, משה ודוד, לכן אנחנו אומרים את שלושת פסוקי צדקתך, צדקתך כערי אל, וצדקתך אלוקים עד נרום, צדקתך צדק לעולם.

רבי לוי יצחק מוצא בפסוקים האלה רמז שמשלים את הביור שלו. בפסוק הראשון והאחרון, הפסוק צדקתך כערירי קהל, והפסוק צדקתך צדק לעולם, המילה צדקתך היא ללא האות ו' בהתחלה. ואילו בפסוק האמצעי, וצדקתך אלוקים עד מרום, המילה וצדקתך היא עם האות ו' בהתחלה. שני הפסוקים צדקתך הם כנגד יוסף ודוד, כנגד יסוד ומלכות, שכמו שהוזכר קודם, הם התעלו ונכללו בספירת הדעת. ואילו וצדקתך הוא כנגד משה רבינו שהתעלה אל בחינת הקטע.

המילה צדקתך ללא ו היא בגימטריה 614, וזו בדיוק הגימטריה של המילים חוכמה, בינה, דעת שהם יחד 614. ספירת הדעת כוללת ומחברת את הספירות חוכמה ובינה, וזו הבחינה שאליה התעלו יוסף ודוד, הם התעלו ונכללו בספירת הדעת. לכן הפסוק שלהם הוא צדקתך כנגד חוכמה, בינה, דעת. אבל וצדקתך עם ו, שהוא כנגד משה רבינו, הוא בגימטריה 620, שזו גם הגימטריה של כתר, 620, שכתר הוא המקום אליו משה רבנו התעלה. רבי לוי יצחק גם הוסיף וכותב שהעלייה של משה רבנו אל הכתר מרומזת גם בדברי הפסוק עצמו, בצדקתך אלוקים עד מרום. המילה מרום זו הגדרה של בחינת הכתר.