״אכילה״ ו״שתיה״ על פי תורת הסוד

אברהם אבינו רואה שלושה אנשים ניצבים עליו, והוא מזמין אותם להיכנס אליו ואומר להם, ואקחה פת לחם ואסעדו לבכם, אני אתן לכם לאכול. האורחים נכנסים אליו, והתורה מספרת מה היה התפריט שאברהם אבינו הגיש להם, והיא מסכמת, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. אברהם אבינו האכיל את האורחים. אבל כדאי לשים לב, בהמשך הפרשה, אחרי שיצחק אבינו נולד, אברהם אבינו עושה אירוע גדול, התורה מתארת שם את האירוע במילים הבאות ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמל את יצחק. בעקבות המתנה שהוא קיבל מהקדוש ברוך הוא את יצחק, אברהם אבינו עשה משתה, שהמובן העיקרי שלו הוא לא אכילה אלא שתייה.

מה תוכן הדברים? אברהם אבינו עוסק עם אוכל או עם שתייה? התורה מספרת על שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, על סעודות שהם הכינו, אבל כשנעיין בפרטים איך התורה מגדירה את הסעודות האלה, נשים לב להבדל מעניין. אצל אברהם אבינו, התורה מגדירה את הסעודה כמאכל. הוא מציע למלאכים, ואקחה פת לחם. כשהם שועדים, הוא עומד עליהם תחת העץ, ויאכלו. גם אצל יעקב אבינו, אחרי המפגש שלו עם לבן, התורה מספרת, ויאמר יעקב לאחיו, לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו גל ויוכלו שם על הגל. ההגדרה היא אכילה. ובהמשך הפסוקים שם התורה חוזרת על אותו ביטוי. ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכול לחם. לעומת זאת אצל יצחק כשהוא קורא את ברית עם אבימלך התורה מתאר את הסעודה במילים ויעש להם משתה.

ההגדרה היא לא אכילה אלא שתייה. אברהם ויעקב מכינים מאכל ואילו יצחק שתייה משתה. גם המשתה שאברהם אבינו עשה שהוזכר קודם קשור יותר עם יצחק מאשר עם אברהם. ויעש אברהם משתה גדול ביום יגמל את יצחק. המשתה הוא בגלל יצחק. כך שאברהם שייך להגדרה של מאכל ואילו יצחק לשתייה. מה תוכן הדברים? בספר פרי עץ חיים מובא גם בחלק שעוסק בתוכן של יום הפורים וגם בחלק שעוסק בערב יום הכיפורים על ההבדל בתורת הקבלה בין אכילה לבין שתייה. מבואר שם שאכילה שייכת לקו החסדים ושתייה לקו הגבורות. ולפי ההבנה הזו שאכילה היא קו החסדים, קו הימין, ושתייה היא קו הגבורות, קו השמאל, רבי לוי יצחק מסביר כמה רעיונות.

החסד צד ימין צריך להיות משמעותי יותר מהגבורות צד שמאל, והדבר בא לידי ביטוי במקומות שונים. כשהמגילה מתארת את סעודת החשוורות היא כותבת והשתייה כדת, מה הפירוש כדת? כפי איזה דת? אומרים על כך חז״ל במסכת מגילה, כדת של תורה. השתייה בסעודת אחשוורות הייתה כדת, כפי הדת, כפי ההוראות שהתורה מעבירה. ההוראה של התורה היא אכילה מרובה משתייה. בעבודת בית המקדש יש גם אכילה, הקרבת קורבנות, וגם שתייה, נסכים של שמן ויין. ודת של תורה היא אכילה מרובה משתייה. המזבח אוכל יותר ממה שהוא שותה. על פר אחד ושלושה עשרונים של סולת שהם בהגדרה של אכילה, יש נסך שהוא שתייה לא יותר מאשר מידה של חצי הין. כך גם בסודת אחשוורוש, האכילה הייתה יותר מהשתייה.

והסיבה הפנימית לכך שדת של תורה היא שאכילה יותר משתייה, כי צריך להרבות את החסדים אכילה על הגבורות שתייה. בדומה לזה שחסדים צריכים להיות יותר מגבורות אנחנו מוצאים גם בפתח אליהו שם אנחנו אומרים ביחס לשלושת הקווים של הספירות חד אריך, חד קציר וחד בינוני. הקו הימני הוא אריך, ארוך, ואילו הקו השמאלי הוא קציר, קצר.

הימין, החסד, ארוך יותר מאשר השמאל, גבורות. הדבר דומה לאות ה' הרגל הימנית שלה, הרגל של צד החסד, היא ארוכה, ואילו הרגל השמאלית שלה, הרגל של צד הגבורה, היא קצרה, כי צריך להרבות חסדים יותר מהגבורות. אכילה יותר משתייה. כיוון שאכילה זה חסדים ושתייה היא גבורות, זו גם הסיבה הפנימית לדינים שונים של טומאה במזון.

במסכת פסחים אומרים חז״ל, משכין יותר עלולין לקבל טומאה יותר מאשר אוכלין. משכן אוזלי, שתייה, עלול יותר לקבל טומאה מאשר מאכל מוצק. הלכה נוספת בדיני טומעה קובעת, שהטומעה של משקה, חמורה יותר, מאשר טומעה של מאכל, בדיני טומעה, יש הגדרה של תחילה, במובן של התחלה, של מקור מטמא, ויש הגדרה של ראשון, שני, וכן הלאה, שהם תוצאה של דבר שנגע במקור של טומעה, וההלכה קובעת, המשכין-נאסין-ת'כילה, משקה, שנגע בדבר טמא, הופך להיות מקור ראשוני של טומעה, ואילו מאכל שנגע בטומעה, בטומאה הוא רק בהגדרה של ראשון או שני.

יתרה מזו, התורה קובעת שמאכל לא יכול להיות טמא אלא רק אם לפני שנגע בטומאה הוא נרטב ממשקה. אם לא נשפך משקה על המאכל, גם אם הוא ייגע בדבר טמא, המאכל לא יהיה טמא. הסיבה הפנימית לכך היא, כפי שהוסבר, משקה שייך לקו השמאל, גבורות, ולכן יש בו יותר נתינת מקום לטומאה מאשר מאכל. לטומאה שלילה יש יותר אחיזה בקו של הצמצום והגבורות.

כיוון שאברהם אבינו מידת החסד, קו הימין, ויעקב אבינו מידת התפארת שהיא דומה במהות שלה לחסד, לכן אצל שניהם הסעודות שלהם מוגדרות כמאכל. אברהם אבינו האכיל את האורחים, יעקב אבינו אכל עמה האוהבים והבנים שלו. אבל אצל יצחק אבינו, שהוא בחינת הגבורה, קו השמאל, התורה מגדירה את הסעודות שלו כמשתה.