לעמוד או לשבת

לעמוד או לשבת זה לא רק צורה טכנית של הגוף, אלא יש לזה משמעות פנימית. נדבר קצת על הנושא הזה בהקשר ליצחק אבינו. בפרשת וירא התורה כותבת על הלידה של יצחק אבינו, יצחק שהוא בחינת גבורות. אברהם אבינו הוא בחינת חסדים, ויצחק הוא בחינת גבורות. אבל לפני שנדבר על יצחק ואברהם, נדבר קצת על משה רבינו, על הזמן שהוא היה בהר סיני ולמד תורה מהקדוש ברוך הוא. הגמרא אומרת שישנם שני פסוקים שבמבט שטחי סותרים זה את זה. בפסוק אחד משה רבנו אומר, וישב בהר, הוא ישב שם. פסוק אחר אומר, ואנוכי עמדתי בהר, כשהוא עמד שם. אומרת על כך הגמרא שאין סתירה בין הפסוקים, שניהם נכונים. משה רבנו גם עמד בהר וגם ישב בהר.

ההבדל הוא מה הוא למד באותו זמן. הגברה אומרת, רקות מעומד, קשות מיושר. כשהוא למד דברים רכים ונוחים, שאדם קולט אותם בלי מאמץ מיוחד, הוא עמד כשהוא למד אותם. אבל כשהוא למד דברים שמוגדרים קשים, שדורשים יותר מאמץ, הוא ישר. כותב על כך רבי לוי יצחק, רקות זה תוכן של חסדים. את החלקים האלו של החסדים הוא למד בעמידה. והדבר המשתקף אצל אברהם אבינו, שהוא בחינת מידת החסד, שהתורה כותבת עליו אל המקום אשר עמד שם אברה.

לעומת זאת, קשות, שזה תוכן של גבורות, והם שייכים להגדרה של ישיבה. כמו שהפסוק אומר, השם למבול ישב. מבול, שזה תוכן של גבורות, הקדוש ברוך הוא ישב. בדומה לזה, כשהתורה מתארת בפרשת יתרו איך משה רבנו שפט את העם, היא כותבת, וישב משה לשפוט את העם. משפט, שזה תוכן של דין וגבורות, משה רבנו ישב לשפוט את העם, כי עמידה זה חסדים וישיבה זה גבורה. ורבי אלי יצחק כותב רמז מיוחד הערך של ישב 312 והערך של עמד הוא 114 וההפרש ביניהם הוא 198 שזה הערך של המילה צ״ח״ק, צחוק עשה לי אלוקים ששרה אמנו אמרה בהקשר ללידה של יצחק אבינו כי כשמורידים מעמד מחסדים את הערך של הגבורות של יצחק, 198, התוצאה היא ישב.

והוא מוסיף וכותב שהרעיון הזה משתקף גם בהבדל בין רכות לקשות. הערך של רכות הוא 626, ושל קשות הוא 806. וההפרש ביניהם הוא 180, שזה מספר שנות החיים של יצחק אבינו. כי כשאתה מוסיף על רכות, על החסדים, את מספר השנים של יצחק אבינו, כשמוסיפים 180, נקבל גבוהות. נקבל את המילה קשות.