הסכך ושיחת חולין של תלמידי חכמים

במשנה במסכת סוכה יש סיפור על העבד של רבן גמליאל, והגמרא שם מסבירה מה הדין שלמדים מהסיפור הזה, ורבי לוי יצחק לומד מזה למשמעות התוכן הפנימי של הסוכה. במסכת סוכה המשנה מספרת, אמר רבי שמעון, מעשה בתווי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המיטה. תווי, העבד של רבן גמליאל ישן בחג הסוכות בתוך הסוכה, אבל הוא לא הלך לישון על המיטה, אלא הוא ישן מתחת למיטה. והמשנה ממשיכה ומספרת. אמר להם רבן גמליאל לזקנים, ראיתם תבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה, לפיכך ישנו תחת המיטה.

ובהמשך לכך מסופר בגמרא שרבי שמעון אמר, משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים. כשרבן גמליאל אמר את הדברים האלו לאותם זקנים, לאותם תנאים, זה לא היה במהלך שיעור תורה, אלא זה היה בהגדרה של רבי שמעון משיחתו, תוך כדי שיחה, תוך כדי דיבור סתמי, או כמו שרש״ם מגדיר זאת, שיחת חולין. ורבי שמעון אומר שמשיחתו של רבן גמליאל, מהשיחה השגרתית שלו על תווי העבד שלו, למדנו שני דברים. דבר ראשון למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה ולכן תווי לא היה חייב לישון מסוכה. ודבר שני למדנו שמי שישן תחת המיטה זה לא נחשב שהוא ישן בתוך הסוכה.

ובהמשך הדברים, בהמשך לזה שהדינים האלה נלמדו מתוך שיחתו של רבן גמליאל, מתוך שיחת חולין שלו, ולא במסגרת שיעור תורה שהוא מסר, בהמשך לזה הגמרא אומרת שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד. גם בדיבור סתמי של תלמידי חכמים, בשיחת חולין שלהם, יש הרבה תוכן ויש הרבה מה ללמוד מזה, והגמרא מביאה את הפסוק מהתהילים, ועלהו לא יבול. הפסוק אומר, אשר פריו יתן בעתו, ועלהו לא יבול. העץ מצמיח, גם פירות וגם עלים. הפירות הם העיקר של העץ, ועלים הם רק תפל. או במילים אחרות, הפירות מסמלים לימוד ועיון, משהו עם תוכן. אבל העלים שאין בהם תוכן מיוחד הם לא לימוד, הם רק שיחת חולין. ואצל תלמידי חכמים לא רק פיריוטן בעיטו, לא רק הפרי הוא בעל משמעות, אלא גם ועלהו לא ייבוי. גם העלים, שיחת חולין שלהם, גם היא צריכה לימוד.

עד כאן דברי הגמרא. לרבי לוי יצחק יש הסבר ארוך על כל הסוגיה הזו. הוא שואל למה הנושא הזה של שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, נלמד דווקא מהסיפור שעוסק בדיני סוכה. ולמה הדינים שלמידים זה הדין שעבד פטור מסוכה, והדין שמי שישן תחת המיטה, הדבר לא נחשב לו שהוא ישן בסוכה. ולמה הסיפור היה עם רבן גמליאל והעבד שלו? ולמה רבי שמעון הוא זה שסיפר את כל הסיפור הזה, יש לו הסבר עמוק ומיוחד על כל הסוגיה, ובמסגרת הזו ניגע ברעיון אחד מתוך ההסבר שלו.

רבי לוי יצחק כותב שהרעיון הזה, ששיחת חולין, שהיא דבר שבדרך כלל אין בו תוכן עמוק, אבל כיוון שזו שיחה של תלמידי חכמים, היא צריכה לימוד. יש בה דברים עמוקים שמוסתרים בתוכה, דברים שאי אפשר לגלות אותם באופן רגיל, זה בדיוק התוכן של מצוות סוכה. ולכן הרעיון הזה מובא דווקא בהקשר של דיני סוכה.

הסוכה נקראת בשם סוכה על שם הסכך שלה, והסכך הוא לא מפירות ודברים חשובים, אלא דווקא מעלים וענפים. או כמו שחז״ל למדים במסכת סוכה מהפסוק, באוספך מגורנך ומעקבך, שהסכך הוא מפסולת גורן ויקב. הסכך הוא לא מהדבר העיקרי של העץ, אלא מהעלים שלו. בדומה לתוכן של שיחת חולין של תלמידי חכמים, שהיא ועלי הוא לא ייבול. מדברים על העלים, לא על עיקר העץ. וכמו ששיחת חולין צריכה לימוד, כך גם התוכן הפנימי של הסכך הוא נעלה מאוד.

יותר מכך, הסכך שהוא יוצר צל, הוא מסתיר על אור השמש, וכמו לשון הפסוק בישעיהו, וסוכה תהיה לצל יומם, למרות שהסכך מבטא לכאורה תוכן של העלם, של הסתרה, לא של גילוי, אבל דווקא הסכך, הצל, דווקא החושך מבטא דבר נעלה שלא יכול לבוא לידי גילוי. דווקא הסכך, הצל, מבטא רמה אלוקית גבוהה שלא יכולה לבוא לידי גילוי. זה עומק התוכן הפנימי של סכך הסוכה, וזה גם עומק התוכן של שיחת חולין של תלמידי חכמים. יש דברים שיכולים לבוא באופן גלוי, באופן של לימוד, והם כמו פירות, אבל יש דברים עמוקים שלא יכולים לגלות, והם מסתתרים בתוך מה שנראה כמו שיחת חולין, הם מסתתרים בתוך מסיכתו של רבן גמליאל.

רבי לוי יצחק כותב שהרעיון הזה מזכיר דבר דומה שמובא בחז״ל. בפרשת חיי שרה, התורה מתארת באריכות רבה ופעמיים את סיפור המסע של אליעזר, העבד של אברהם אבינו לחרן. וחז״ל אומרים, למה הסיפור הזה מתואר בתורה בכזו אריכות ועוד פעמיים? כי יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. תורתן של בנים זו התורה, זה לימוד, זה לכאורה העיקר, זה הפרי, אבל שיחתן של עבדי אבות, שזה רק שיחתן, זה דבר סתמי לכאורה, אבל היא יפה מתורתן של בנים. התורה אומרת שיש בזה עומק גדול שלא יכול לבוא לידי גילוי, ולכן זה מסופר בתורה באריכות גדולה, ופעמיים יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים.

ואם נשים לב, שני המקרים שמבטאים את המעלה הנסתרת שיש בשיחה הסתמית, היו על ידי העבדים. על ידי אליעזר העבד של אברהם אבינו, ועל ידי תוי, העבד של רבן גמליאל, כי גם המעמד של עבד ביחס לבן, מבטא את התוכן של שיחה מול לימוד, את היחס של עלים מול פירות, דווקא על ידי תוי, העבד של רבן גמליאל, באה לידי ביטוי המעלה של שככה סוכה, של שיחת חולין של תלמידי חכמים, כמו שדווקא על ידי אליעזר, העבד של אברהם, באה לידי ביטוי המעלה של שיחה ביחס לתורה, יפה שיחתן של עבדי אבות.