התקשרות לצדיק

אנחנו עומדים בימים הסמוכים ליום ההילולה ג' תמוז. במסגרת הזו אעסוק הפעם בשיחה של הרבה בנושא של הסתלקות והקשר עם הצדיק גם אחרי ההסתלקות, לימוד של הרבה מתוך ההערות של אבא שלו, הערות שהוא כתב על ספר הזוהר. בזוהר לפרשת ואירע מסופר שרבי שמעון בן יוחאי ישב עם הבן שלו רבי אלעזר ועם רבי אבא, ומסופר על דברי התורה שאמר רבי שמעון.

ואחרי שרבי שמעון סיים להסביר את הדברים, רבי אלעזר ורבי אבא נשקו את הידיים שלו, ורבי אבא, שמאוד התרגש והתפעל מאותם הסברים, בכה ואמר לרבי שמעון, וייקה תסתלק מעלמא וישתער עלמא יתום מנך. אוי, במובן של איזה אובדן יהיה כשתסתלק מהעולם והעולם יישאר יתום ממך, והוא המשיך ואמר, מאן יחילן הרה מילין דאורייתא, מי יוכל להאיר את דברי התורה. והזוהר ממשיך ומרחיב שם בדברי התורה שנאמרו לאחר מכן.

באחת ההתוודעות הרבי דיבר על כך, שמהעובדה שהזוהר רואה צורך לציין ולכתוב לדורות, שרבי אבא בכה, יש בזה מסר. אם לא היה בזה מסר לדורות, זה לא היה נכתב בזוהר בתורה. התורה היא הוראה, ובכל פרט ממנה יש הוראה, כך שגם הפרט הזה שרבי אבא בכה, יש בו מסר.

במסכת ראש השנה הגמרא עוסקת בפסוק מירמיה שאומר, ציון היא דורש אין לה. והגמרא לומדת שהפסוק הזה אומר שיש צורך לדרוש את ציון, לבקש ולדרוש שציון, ירושלים, תיבנה מחדש. והדרישה הזו, כשהקדוש ברוך הוא רואה שעם ישראל מבקש את ציון, יש בכוחה לזרז את ביאת הגאולה. כך גם, העובדה שהזוהר מספר על הבכייה הזו, על הכאב של רבי אבא מכך שרבי שמעון הסתלק מהעולם, יש בזה מסר שהבכי הזה יגרום לכך שלא יהיה סילוק של רבי שמעון. מה טוחן הדברים?

הבכי הזה של רבי אבא נובע מתוך התקשרות אמיתית שלו לרבי שמעון. רבי אבא שומע דברי תורה מרבי שמעון, והוא מאוד מתפעל מהם, והוא בוכה. הוא אוהב את רבי שמעון, הוא לא רוצה שיהיה פירוד ביניהם. והבכי הזה גורם לכך שגם אחרי ההסתלקות של רבי שמעון, ההתקשרות שלהם ביניהם תמשיך הלאה. רועי ישראל לא יעזבו צאן מרעיתם, גם אחרי שהם מסתלקים מהעולם. או אם נצטט את התרגום של הביטוי של אדמוֹר הרש״ב לפני ההסתלקות שלו, הוא אמר, אני עולה לשמיים, ואת הכתבים שלי, את דברי התורה שלי, אני משאיר לכם כאן. על ידי לימוד התורה של הצדיק, של רבי שמעון, או של אדמוֹר הרש״ב, או של הרבה, שבדברי התורה האלו הם הכניסו את הנפש שלהם, את החיים שלהם, ענא נפשי כתבית יהבית, כמו שהקדוש ברוך הוא הכניס עצמו לתורה, כך גם הצדיקים.

וכדברי המדרש, צדיקים דומים לבוראם, הם הכניסו את עצמם בתורה שלהם. ועל ידי לימוד דברי התורה שלהם, ההתקשרות איתם ממשיכה הלאה, כאילו הם עצמם נמצאים כאן. על ידי לימוד הכתבים של הצדיק שהוא משאיר לכם כאן, ההתקשרות איתו ממשיכה כאילו הוא עצמו כאן, גם כאשר הוא עולה לשמיים.

והרבא מוסיף ואומר שההבנה הזאת מודגשת כאשר לומדים את ההערות של אבא שלו, של רבי לוי יצחק, על הסיפור הזה בזוהר. לרבי לוי יצחק יש הסבר מאוד ארוך על החלק הזה של הזוהר, ושם בין הדברים הוא מציין שיש בדברים של רבי אבא, כשהוא בכה, כפילות לשון שלכאורה דורשת הסבר מה התוכן שלה. רבי אבא בכה ואמר, וייקא תסתלק מעלמא וישתאר עלמא יתום מנך. הוא אמר גם, כאשר תסתלק מן העולם, וגם והעולם יישאר יתום ממך. לשם מה כפילות הלשון? ברור, כשאדם מסתלק, אז הבנים שלו נשארים יתומים. מה תוכן התוספת הזו שרבי אבא אומר בבכי שלו? אלא, מסביר רבי לוי יצחק שזה לא כפל לשון, אלא זה תיאור של מצב נוסף.

יש מצב שהוא קטיסטלק מעלמא, ואחר כך ישנו מצב נוסף של וישתער עלמא יתום מנך. גם כאשר חלילה רבי שמעון יסתלק קטיסטלק מעלמא, עדיין העולם לא נמצא במצב של מען יחיל לאנהרה בילין דאורייתא, ‫עדיין זה לא מצב שאין מי שאיר ‫את העולם עם דברי התורה שלו, ‫כי התלמידים שלו נשארים כאן. ‫התלמידים שלומדים את התורה שלו, ‫והם יכולים לאיר את העולם ‫עם דברי התורה שלו.

‫אבל כאשר תעבור עוד תקופה, ‫וגם התלמידים יסלקו מהעולם, ‫ולא יהיה מי שיוכל ללמד ‫את דברי התורה, שיגיוץ ליג׳וֶה, שיגיוץ ה-1%utes, ‏1%0%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%% הצדיק כמו בחייו. וכאשר הרוח של הצדיק מאירה אצלו על ידי התורה שלו, אז לא זו בלבד שנשלל המצב של השתייר עלמא יתום, לא רק שהוא לא יתום, אלא גם נשללת המציאות של תסתלק מעלמא. הדבר דומה כאילו הוא לא הסתלק מהעולם, כי הוא בעצמו נמצא בתורה שלו, התורה שבה הוא הכניס את החיים שלו.

אבל כמובן שלא מסתפקים בזה, לא מסתפקים במצב הזה, אלא על ידי לימוד התורה של הצדיק, בזכות לימוד התורה של רבי שמעון, לימוד פנימיות התורה, לימוד תורת החסידות, לימוד המאמרים והשיחות של הרבה, נזכה לקיום ההבטחה שבהאי חיבורא דילך, ייפ קונבי מן גלותא ברחמה, שעל ידי הלימוד בחיבור הזה, בפנימיות התורה, יצאו על ידו מהגלות וברחמים, וכשיהיה יפוץ מעיינותיך החוצה, יהיה קאה תימר, יבוא האדון המלך המשיח, וכולם יהיו כאן נשמה בגוף, והיו עיניך רואות את מוריך.