פרשת פנחס - מדת הרחמים

בספר הזוהר מסופר על רבי יהודה, רבי יוסי ורבי חזקיה שהלכו בדרך, ורבי יוסי ביקש שכל אחד יאמר דבר תורה. ורבי יהודה הסביר את הפסוק מספר תהילים, אל תזכור לנו עוונות ראשונים, מהר יקדמונו רחמך, כי דלונו מאות. רבי יהודה אומר שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל, והוא לא מאפשר לאף אחד לעיין בדין שלהם, רק הוא לבדו. הקב'-הוא בעצמו מעיין בדין של עם ישראל, וכשהוא מעיין בדין שלהם, הקב'-הוא מתמלא עליהם רחמים, ומעביר את החטאים שלהם.

וזה תוכן הבקשה של עם ישראל, אל תזכור לנו עוונות ראשונים. ועם ישראל ממשיך ומבקש מהקב'-הוא, הקדוש ברוך הוא, מהר יקדמונו רחמך, והסיבה היא כי דלונו מאוד. ורבי יהודה מסביר מה הפירוש כי דלונו מאוד, איזו דלות, איזו עניות יש לנו. הוא אומר, דלותא דאובדין טווין, דלותא דאובדין דקשרן. אנחנו עניים, דלים בדלות של מעשים טובים ודלות של מעשים כשירים.

ורבי לוי יצחק מסביר את עומק הדברים של רבי יהודה. הדלות, העניות שעם ישראל אומר שיש לו, ‫היא בשני מישורים, ‫גם דלותא דה-אב-דין-תוווין, ‫וגם דלותא דה-אב-דין-דה-כשיואינג, ‫גם דלות של מעשים טובים, ‫וגם דלות של מעשים כשירים. ‫מה תוכן הדברים? ‫מה ההבדל בין מעשים טובים ‫לבין מעשים כשירים?

‫מעשים טובים, ‫התוכן של טובים הוא ‫מעל ומעבר לדרישה המינימלית. ‫מעשים טובים זהו ‫נתינת צדקה ביד נדיבה, ברוחב לב, ‫קיום מצוות ולימוד תורה, תורה לא רק כדי לצאת ידי חובה אלא בהידוריו. לעומת זאת מעשים כשרים זו עשייה מדודה רק כמה שנדרש. זה כשר ולא יותר. קיום מדוד של רק כמה שהתורה דורשת ולא מעבר לזה.

במילים אחרות, מעשים טובים נובעים ממידת החסד, ממקום של נתינה ושפע, ואילו מעשים כשרים נובעים ממידת הגבורה, ממקום של הגבלה וצמצום. או בסגנון אחר, מעשים טובים, מידת החסד זה כנגד אברהם אבינו, שהיה מידת החסד, ומעשים כשרים, מידת הגבורה זה כנגד יצחק אבינו, שהוא כנגד מידת הגבורה. והפסוק אומר, מהר יקדמונו רחמך כי דלונו, ולא סתם דלות, אלא דלונו מאות. דלות גדולה, אין לנו כלום, גם לא כסף וגם לא זהב. כסף, שהוא בצבע לבן, מסמל את מידת החסד. כסף הוא מלשון נחשוף נחשפת, שזה ביטוי של מידת החסד. חסד, כסף, מסמל את אברהם אבינו, זהב, שהוא בצבע אדום, מסמל את מידת הגבורה, את יצחק אבינו, ואנחנו אומרים לקב'-הוא, דלן הוא מאוד, אין לנו לא כסף ולא זהב, גם לא עבדן ת'ווינ, אין לנו מעשים טובים, מידת החסד, הכוח של אברהם אבינו, וגם לא, עבדן ת'כשרן, מעשים כשירים, מידת הגבורה, הכוח של יצחק אבינו, ולכן אנחנו מבקשים, שרותייף, אסייף, שר שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף, שיף-ייף,

C במהירות, מהר יקדמונו רחמך. רבי לוי יצחק מחדד וכותב שאת הביטוי מהר אנחנו מוצאים רק ביחס ליעקב אבינו. כשיעקב אבינו הגיע אל יצחק כדי לקבל את הברכות, יצחק אומר לו, מה זה מיהרת למצוא בני? התכונה של מהירות שייכת ליעקב אבינו. רבי לוי יצחק כותב רמז נוסף לקשר שבין מהירות לבין יעקב אבינו.

בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים אנחנו אומרים בתפילת העמידה, כמה קטעים שפותחים במילה, ובחן, ובחן יתקדש, ובחן תן פחדך, ובחן תן כבוד. ושלושת ה, בחן האלו, הם כנגד שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, ובחן יתקדש, כנגד אברהם אבינו, ובחן תן פחדך, שפחד זה מידת הגבורה, זה כנגד יצחק אבינו, ו-בחן תן כבוד, ה' לעמך, זה כנגד יעקב אבינו, אבינו. המילה כבוד, ובכן תן כבוד, קשורה ליעקב אבינו, כמו שמסופר בתורה, שכשהבנים של אבוות דיברו נגד יעקב אבינו, הם אמרו, ומאשר להווינו עשה את כל הכבוד הזה. קטע התפילה של ובכן תן כבוד, הוא כנגד יעקב אבינו.

וקטע התפילה הזה, של ובכן תן כבוד, מסתיים במילים, ‎vp�pm.M.B.A.B.A.B.A.B.A.B.A.A.B.A.A. ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. קטע התפילה של ובכן תן כבוד הוא כנגד יעקב אבינו. וקטע התפילה הזה של ובכן תן כבוד מסתיים במילים ועריכת נר לבין אישה עם שככך במהרה בימינו. הביטוי במהרה, מהירות, מופיע רק בקטע של ובכן ששייך ליעקב אבינו. וזה התוכן של מהר יקדמונו רחמיך. כאשר עם ישראל נמצא במצב של כי דלונו מאוד, כשאין להם לא מעשים טובים, ולא מעשים כשרים, לא מידת החסד ולא מידת הגבורה, לא הזכות של אברהם ולא הזכות של יצחק, לכן אנחנו מבקשים את זכותו של יעקב אבינו, מידת הרחמים, מהר יקדמונו רחמיך.