הסוד של ׳פינחס׳

בזוהר לפרשת פנחס מובאים דברי תורה שרבי אלעזר אמר לרבי חייא, ורבי לוי יצחק מוצא בהם רמז מיוחד לפרשת השבוע, פרשת פנחס. בזוהר לפרשת פנחס מסופר שרבי חייא ביקש מרבי אלעזר להבין את התוכן הפנימי של חגי תשרי מראש השנה ועד שמיני עצרת. אילן יומין, מראש השנה ועד יום הבטרה דחג, באינן למי קמלאיו. אלו הימים שמראש השנה ועד יום האחרון של סוכות, אני רוצה לעמוד עליהם להבין את תוכנם. רבי אלעזר הסביר את התוכן הפנימי של החגים של כל חודש תשרי, ולרבי לוי יצחק יש הסבר ארוך על כל הביור הזה בזוהר, על החגים שהתוכן שלהם הוא גבורה ועל אלו שהתוכן שלהם הוא חסדים, ועל כך שכל הנושא הזה נמצא בזוהר לפרשת פנחס, כי בפרשה הזו התורה כותבת על הקורבנות שצריך להקריב בימי החגים, ובמסגרת הזו הוא ניגע בנקודה קצרה מתוך הנושא הארוך הזה.

כשרבי אלעזר פותח את הדברים שלו, הוא מסביר את הפסוק מספר ישעיה, חשף השם את זרוע קודשו. והזוהר כותב שם שהוא אמר על הפסוק הזה, דא דרוע חדה דבי טליה ישוע, דבי טליה נוקמה, דבי טליה פורקנה. זה זרוע אחד שבו תולה הישועה, בו תולה הנקמה, בו תולה הגאולה. בהערות שלו על הזוהר רבי לוי יצחק מתמקד גם בדברים האלה, ‫שהמילים של הפסוק, ‫עת, זרוע, קדשו, ‫הם כנגד שלושה מקומות, ‫שלוש ספירות שיש בהם ‫תוכן של גבורה, ‫בספירת המלכות, בספירת הגבורה, ‫ובספירת הבינה. ‫הוא מסביר שעת, ‫זה כנגד הגבורה שבמלכות, ‫כמו שהוא מרחיב שם את תוכן הדברים, ‫זרוע, זה כנגד יד שמאל, ‫שכנגד ספירת הגבורה, ‫קדשו, זה כנגד ספירת הבינה, ‫המקור של הגבורות, ‫כמו שהוא מרחיב שם את תוכן הדברים.

זרוע קודשו, שלושת האופנים של הגבורות הם בעצם שלושת הביטויים בזוהר שהוזכרו קודם, דבי טליה ישועה, דבי טליה נוקמה, דבי טליה פורקנה. ישועה היא כנגד גבורה שבמלכות, כוס ישועות אשא, נוקמה היא כנגד ספירת הגבורה ופורקנה היא כנגד ספירת הבינה, שנקראת גם בשם עלמא דחירו, עולם של חירות, שזה התוכן של פורקנה, גאולה, ורבי לוי יצחק מרחיב שם בתוכן של כל הפרטים האלו. ובהמשך הביור שלו, רבי לוי יצחק מסביר איך הדברים קשורים לפרשת השבוע, לפרשת פנחס. פנחס נהג באופן של גבורות. הוא הרג את זמרי ואת כוסבי, שזה תוכן של גבורות. הוא גם כותב שהקשר של פנחס לגבורות בא לידי ביטוי בגימטריה של פנחס 208, שזו בדיוק הגימטריה של יצחק 208, שהוא מבחינת גבורות.

ואצל פנחס התורה כותבת בתחילת הפרשה שלוש פעמים את המילה קנאה. בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא חילית את בני ישראל בקנאתי. ושלושת הביטויים האלה של קנאה אצל פנחס הם כנגד שלושת האופנים של הגבורות, עת, זרוע, קודשו, כנגד שלושת הביטויים בזוהר ישועה, נוקמה, פורקנה. כי פנחס פעל בכל שלושת הביטויים האלו. הוא גם עשה נוקמה, נקמה, בזמרי ובקוזבי, הוא גם עשה ישועה על ידי הפעולה שלו, הוא הושיע את ישראל והוא פורקנה, הוא גאל אותם ממוות חלילה. כך ששלושת הביטויים האלו של הזוהר, ישועה, נוקמה, פורקנה, קשורים לפנחס.

רבי אלימו יצחק כותב שכל זה מרומז בשם שלו, בשם פנחס. אפשר לחלק את השם שלו לשניים, האותיות פ'-י'-נ' והאותיות ח'-ס'. פ'-י'-נ' הם ראשי התיבות פורקנה, ישועה, נוקמה. והמטרה של הגבוהות האלו, של האותיות הראשונות של השם שלו, של שלושת הביטויים של קנאה, הם הרחמים שלו על עם ישראל, כיוון שהוא חס וריחם על ישראל שלא ימותו חלילה, ושאלו הן האותיות ח' ס', האותיות האחרונות של השם שלו.