גרמני כושי ויהודי

גרמני, כושי ויהודי, לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה ביאור על משנה במסכת נגעים. את הסרטונים השבויים של טעימות בתוך התורה העמוקה של רבי לוי יצחק שניאורסון, נשמתו עדן, התחלתי בעקבות ולילול נשמת אחי, השליח לעיר הנובר שבגרמניה, הרב בנימין וולף. אחי נפטר לפני חמש שנים ביום א' באייר תשפ, כשהוא באמצע עבודת הקודש שלו, עבודת השליחות בגרמניה. לקראת יום היורצייט אתייחס בשיעור הזה למדינת השליחות שלו, המדינה שבה הוא פעל בשליחות של הרבה, מדינה שהוא נטמן באדמה שלה עד לרגע של הקיצור ורענו נושך נאופר, המדינה שבה השליחות שלו ממשיכה הלאה ביתר שאת על ידי אשתו והילדים שלו, שהקדוש ברוך הוא ייתן לה הרחבה גדולה ורוב נחת מכל הילדים והצלחה רבה בעבודת השליחות בהנאוור ובסביבותיה.

אתייחס לגרמניה כפי שמופיעה בתורה של רבי לוי יצחק. מסכת נגעים פותחת בארבעה גוונים של נגע צרת. נגע הצרת הוא כתם לבן שמופיע על אור האדם, ובהגדרה של איזה לבן הוא אכן מטמא כנגע, המשנה מונה ארבע רמות של לבן. הצבע הבוהק ביותר בארץ עזה הוא צבע השלג, עזה כשלג, בלשון של המשנה. והצבע הכהה ביותר במניפת הצבעים הלבנים הוא לבן בגוון של ככרום ביצה, ובהקשר של הצבעים והדינים שלהם, הפרק השני של המסכת פותח בנגעים האלה, אבל כשהם מופיעים על אור של אנשים בגוונים שונים. וכך המשנה כותבת, בהרת עזה נראית בגרמניה כהה. מפרשי המשנה מסבירים שאנשי מדינת גרמניה, האור שלהם בהיר מאוד. ולכן גם נגע הצרת הבוהק ביותר בארץ עזה, הרי שביחס לצבע האור של אדם בגרמניה, היא נראית כהה.

ולכן לכאורה הדין שלה הוא שהנגע הזה לא מטמא. ממשיכה המשנה וכותבת, והכהה בכושי עזה. נגע בא לצבע לבן הכהה, כשהוא מופיע על אור של כושי, הרי שביחס אליו הצרת נראית בהירה, לבן עז, ולכן לכאורה היא אמורה לטמא אותו. ממשיכה המשנה, רבי ישמעאל אומר, בני ישראל אני כפרתן, הרי אין כאשקר רוע, לא שחורים, לא לבנים, אלא בינונים. כשרבי ישמעאל מזכיר את העם האהוב שלו, את עם ישראל, בפרט כשהוא עוסק בנושא של נגע צרת, הוא מיד אומר עליהם אני כפרתן. הוא מאחל שחלילה לא יקרה להם כלום. ורבי ישמעאל אומר שצבע האור של בני ישראל הוא כמו צבע העץ אשכרוע, סוג של עץ ארז, שהצבע שלו לא כהה מדי ולא בהיר מדי, לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים.

וכיוון שדיני צרת נמרו רק לעם ישראל, לכן הדרך לקבוע איזה צבע לבן מטמא או לא נקבע לפי צבע האור של עם ישראל ולא ביחס לצבעי אור אחרים. לרבי לוי יצחק יש הסבר עמוק על כל המשנה הזו. במסגרת הזו ניגע בחלק מההסבר שלו. ואגב, מעניין להדגיש שלמרות שהניקוד גרמני במשניות שלנו ובספרי המפרשים היא כמו שזה נשמע, ג' עם סגול, מם עם פתח, ברישום של רבי לוי יצחק מופיע ניקוד סגול מתחת לאות מם. בתורה שלו יש מעט מאוד אותיות שהוא גם מנקד אותן. וכאן באופן חריג הוא מנקד את המילה הזו עם סגול תחת המם. כנראה צריך לקרוא את המילה הזו לא גרמני, אלא גרמני. אולי לשיטתו התיאור של המשנה הגרמני הוא לא משורש האומה גומר שמבני יפת כפי שמסופר בפרשת נח כמו שמסבירים חלק מהפרשנים אלא כמו שפרשנים אחרים מסבירים שזה מלשון גרמי במובן של עצם אדם שהאור שלו בעיר כמו צבע של עצם.

בכל אופן הוא כותב שגרמני הוא אדם בעל אור לבן והצבע לבן מסמל את החסדים את הקו הימני של הספירות כך שצבע האור הלבן של גרמני הוא צבע של חסדים. ההבנה הזו מרומזת גם בכך שבקו הימני של הספירות נמצאות הספירות חוכמה, חסד, נצח. והערך המספרי של הספירות האלו, חוכמה 73, חסד 72, נצח 148, יחד הם 293, וזו גם הגימטריה של המילה גרמן 293. לעומת הגרמני הלבן, הכושי האור שלו בצבע שחור. ושחור מסמל גבורות בדינים. השחור מסמל את הקו השמאלי של הספירות, והדבר מרומז גם בעובדה שבספרי קבלה מובא שישנם שכה דינים, והשם כוש הוא שכה ועוד אחד, עם הכולל כללות הנושא של דין וגבורה, כך שצבע עור שחור הוא צבע של גבורות, ולעומת שניהם בני ישראל הם הקו האמצעי של הספירות, הקו האמצעי שכולל ומאחד את שני הקווים, הקו של ספירת הדעת.

הדבר מרומז בדברי הזוהר על השם ישראל שהוא מורכב מהמילים שיר וכל. השם כל הוא השם של מידת החסד, הקו הימני, והשיר זו עבודת הלוויים בבית המקדש, שהלוויים הם מבחינת שמאל, או בלשון של הזוהר שיר משמאלה, כל מימינה. כך שבני ישראל הם לא רק שחור או רק לבן, אלא הם בחינת הקו האמצעי, הקו של ספירת הדעת, הקו שמעורב משני הצדדים. רבי לוי יצחק מציין לעובדה שהמילה דעת מופיעה בתורה כמה פעמים בהקשר של השם הוא האלוקים. אתה הורית לדעת כי השם הוא האלוקים, וידעת היום והשבעות האלה לבביך כי השם הוא האלוקים. והמילים דעת, השם הוא האלוקים, הן בגימטרייה 603. דעת 474, יכוו כ-26, הוא 12, האלוקים 91, ויחד הם 603, וזו גם הגימטרייה של המילים בני ישראל.

כי בני ישראל שייכים לקו האמצעי מבחינת הדת. והמשנה אומרת שרבי ישמעאל מדמה את צבע העור של בני ישראל לעץ אשקרוע. רבי לוי יצחק מרחיב במשמעות הפנימית של אשקרוע, איך התוכן שלו מאחד יחד את החסדים והגבורות, ובסיום הדברים הוא מוסיף וכותב שהמילה אשקרוע 597 ועוד 6 כנגד שש האותיות שמרכיבות את המילה אשקרוע, גם היא בגימטריה 603 כמו בני ישראל.

רבי לוי יצחק, כדרכו בקודש, ממשיך ומעמיק בדברים, אבל אסיים את הנושא עם ציטוט מתוך ההסבר שלו. ציטוט של הסבר, אבל גם ציטוט של אהבה לעם ישראל. ואמר כאן רבי ישמעאל, אני כפרטן, כי הרי זה מה יראה לעניין נגעים, הוא עושה כאן בנושא של נגע צרעת, שמצורע חשוב כמת. לכן אמר, אני כפרטן, שלא יהיה בהם נגע, חס ושלום.