״יתרו״ ו״הדד בן בדד״

בפרשת שמות משה רבינו פוגש את חמיב לעתיד את יתרו. נדבר קצת על רעיון מיוחד סביב המהות הפנימית של יתרו. בהערה של רבי לוי יצחק על דברי הזוהר לפרשת שמות, הוא עוסק בין היותר בתוכן הפנימי של יתרו. אבל לפני שנדבר על יתרו, נדבר רגע על ספירת התפארת.

ספירת התפארת היא הקו האמצעי של הספירות. בצד הקדושה, בעולם התיקון, ספירת התפארת מאחדת את הקווים המנוגדים, את הספירות חסד וגבורה. ספירת התפארת, מידת הרחמים, במהות שלה היא דומה יותר לספירת החסד, לתוכן של מידת אהבה, ובמיקום שלה היא מגיעה מיד אחרי ספירת הגבורה, מידת העירה. והתפארת מאחדת וכוללת את שניהם יחד, את החסד והגבורה. או אם נקביל את זה לשלושת האבות, יעקב אבינו ישראל מידת התפארת והרחמים מאחד בתוכו את אברהם אבינו מידת החסד ואת יצחק אבינו מידת הגבורה.

רבי לוי יצחק כותב שהדבר מרומז במילה רחמים, מידת הרחמים. את המילה רחמים אפשר לחלק לשניים רש ח' ומים. רש ח' הם בגימטריה 208 שזו הגימטריה של יצחק 208. שיצחק הוא מידת הגבורה, ומים זה כנגד מידת החסד שנמשלה למים, זה כנגד אברהם אבינו, זכור אב משוך אחריך כמים. כי בעולם התיקון מידת הרחמים, התפארת, מאחדת בתוכה את החסד והגבורה.

כל זה בעולם התיקון, אבל בעולם התוהו, שם מידת התפארת לא מאחדת את החסד והגבורה. במסגרת הזו הוזכר כמה פעמים שהמלכים מלכי אדום שהתורה מציינת בסוף פרשת וישלח, אלו המלכים של תוהו שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל, לפני עולם התיקון. והמלך הדד בן בדד שמוזכר שם מובא בספרי קבלה שהוא ספירת התפארת של עולם התוהו. והתורה כותבת עליו וימות חושם וימלוך תחתיו הדד בן בדד המכה את מדיין בשדה מואב ושם עירו אבי. רבי לוי יצחק מסביר שמידיין ומואב הם כנגד מידת החסד ומידת הגבורה של עולם התוהו. מידיין הוא מלשון דין, וזו בחינת הגבורה של עולם התוהו, ומואב, שהמובן שלו הוא מאב, זה בחינת החסד של עולם התוהו, מידת החסד מכונה בשם אב, כמו שבצד הקדושה, אברהם אבינו, מידת החסד נקרא אב המון גויים, כך גם מואב היא מידת החסד של עולם התוהו, גם השורש של מידת החסד היא ספירת החוכמה שנקראת אבא.

כך שמואב זה חסד ומדיין זה גבורה, ומואב ומדיין היו במריבה אלו עם אלו לאורך כל הדורות, כי חסד וגבורה הם מנוגדים זה לזה. והדד בן בדד, שהוא תפארת של עולם התוהו, לא עושה שלום בין מדיין לבין מואב בין חסד לגבורה, אלא כמו שהוזכר קודם, המכה את מדיין בשדה מואב. הוא תופס צד במלחמה ביניהם לטובת מואב כנגד מדיאנה, המכה את מדיאנה. כי מואב זה בחינת החסד של עולמתו, ותפארת במהות שלה דומה יותר לחסד. לכן הדד בן בדד, תפארת, מתחבר יותר למואב לחסד. זה גם התוכן של שם העיר שלו ושם עירו אביט, שהתוכן של אביט זה במובן של מעוות, עקום. ספירת התפארת של עולם התיקון נקראת בשם הקו האמצעי, היא מכונה בתואר ישר.

מידת התפארת היא כנגד יעקב אבינו, שנקרא גם ישראל, המילה ישראל אל האותיות ישר אל. על ספירת התפארת נאמר כי ישר השם צורי, ישרים דרכי השם, האלוקים עשה את האדם ישר. רבי לוי יצחק גם מציין לפרק מ״ה בספר התניא, שם הגמור הזקן מדבר על מידת הרחמים, והוא פותח את הפרק הזה במילים עוד יש דרך ישר מידתו של יעקב, מידת הרחמים. תפארת של עולם התיקון היא בבחינת ישר, אבל תפארת של עולם התוהו של הדד בן בדד, השם שלה הוא אבית, היא מעוותת ועקומה. וכאן אנחנו מגיעים ליתרו שאיתו פתחנו את השיעור הזה. יתרו היה כהן מדיין, בתחילת הדרך הוא היה בבחינת עולם התוהו, אבל כשהוא התגייר ועבר לצד הקדושה, לעולם התיקון הוא בירר ותיקן את בחינת התוהו שבו הוא העלה את הכל לקדושה והדבר מרומז בגימטריה של השם שלו יתרו יתרו בגימטריה 616 וזו תוספת של 75 על המילה ישראל על תפארת של עולם התיקון ישראל זה 541 ועוד 75 זה 616 יתרו מה זה 75?

רבי לוי יצחק כותב שהדד בן בדד הוא בגימטריה שבעים וחמש. כשיתרו, כהן מדיין, של עולם התוהו, התגייר ובירר את המידות של תוהו, הוא בירר גם את התוכן של תפארת של עולם התוהו, הוא תיקן את הדד בן בדד, וזה יצטרף לישראל, לתפארת של עולם התיקון, והדבר מרומז בכך שהבירור של הדד בן בדד, והעובדה שהבירור שלו יצטרף לתפארת של עולם התיקון, ישראל זו הגימטריה של השם שלו יתרו.

אגב רבי לוי יצחק גם מציין שם בסוגריים שיתרו היה כהן מדיין. הוא בירר את העובדה שהיה כהן של עולם התוהו והדבר מרומז בכך שגם המילה כהן היא בגימטריה 75 כמו הדד בן בדד.