עבודת פרך ושם ״א-להים״

בני ישראל עובדים במצרים עבודת פרך, ובעבודה הזו יש כמה רמות של קושי, והם באים לידי ביטוי באותיות של השם האלוקים. כאשר התורה מתארת את עבודת הפרך שהמצרים העבידו את בני ישראל, היא כותבת וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבינים, ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.

התורה מונה כאן חמש לשונות. עבודה קשה, חומר, לבנים, כל עבודה בשדה, את כל עבודתם. רבי עאי ויצחק מדגיש שהתורה מתארת כאן שני סוגים של הגדרות, הגדרות כלליות והגדרות פרטיות. שלושת הביטויים שבאמצע הפסוק, חומר, לבנים, עבודה בשדה, אלו הגדרות פרטיות. כל תיאור זו עבודה מוגדרת, אבל הביטוי הראשון בפסוק, עבודה קשה, והביטוי האחרון, את כל עבודתם, אלו הגדרות כלליות. התורה לא מגדירה מה בדיוק הייתה העבודה, אלא היו עבודות קשות יותר מעבודות שנכנסות למסגרת של הגדרה. רבי אלי יצחק מוסיף וכותב, כשנתבונן קצת יותר בלשון הפסוק, נשים לב שבביטוי הראשון בפסוק מופיע גם התיאור קשה, בעבודה קשה, תיאור שלא מופיע בביטוי האחרון. דבר זה מעיד שהביטוי הראשון בפסוק הוא קשה יותר מכל השאר.

רבי אלי יצחק מסביר שהסוד להבנת הדברים נעוץ בפרטי השם אלוקים, השם של מידת הגבורה של הקדוש ברוך הוא. בקבלה מובא שישנם חמישה גבורות, גבורות קשות, בחינת דין, והשורש שלהם הוא מחמש האותיות המרכיבות את השם אלוקים. בספר פרי עץ חיים של רבי חיים ויטל מובא שההמתקה של הגבורות, ההמתקה של שם אלוקים, השם של מידת הגבורה, היא על ידי השם א', כ', ד', ט', מ' סופית. זה השם שממתיק את הגבורות של שם אלוקים. המתקה של גבורות היא כאשר מאיר בהם השורש שלהם, המקור האלוקי ממנו הם מקבלים את החיות שלהם, כאשר מאיר בהם אור אלוקי גבוה יותר מהאור המצומצם שיש בהם. כך היא גם ההמתקה של הגבורות של שם אלוקים.

ההמתקה היא על ידי החלפת האותיות המרכיבות את השם הזה באותיות הקודמות להן בסדר האלף-בית. אות קודמת בסדר האלף-בית, משמעותה אור אלוקי גבוה ונעלה יותר, כך שהשם שממתיק את השם אלוקים הוא השם א' כ', ד', ט', מ' סופית, לפי הפירוט הבא. שלושת האותיות האמצעיות של השם אלוקים, האותיות ל, ה, י, מתחלפות באותיות שקודמות להם. האות ל, מתחלפת באות כ', האות ה, באות ד, ואות י, באות ט. האות האחרונה בשם אלוקים, האות מ' סופית, מתחלפת באות הקודמת לה, באות מ' רגילה, אבל כיוון שהיא מופיעה בסיום המילה, אז היא חוזרת להיות שוב מ' סופית.

והיא לאות הראשונה, האות א', כיוון שאין לה אות קודמת בסדר האלף-ביית, היא האות הראשונה בסדר האותיות, אז היא נשארת כמו שהיא אות א'. זהו בעצם השם א', כ', ד', ט', מ' סופית, השם שממתיק את חמש הגבורות של שם אלוקים. האות א' נשארת כמו בשם אלוקים. האותיות כ', ד', ט', הן החלפה של האותיות ל', ה', י', והאות מ' סופית, האחרונה, היא אומנם התחלפה באות מ', אבל היא חזרה להיות מ' סופית בשל שיבת צדדית, כי היא ממוקמת בסוף המילה, ומילה לא מסתיימת באות מ' רגילה.

במילים אחרות, שם אלוקים הוא שם של גבורה ודין, אבל גם כאשר השם הזה מומתק על ידי השם א, כ, ד, ט, מ' סופית, האות הראשונה, א, א, נשארת בינה, היא נשארת אות של דין וגבורה, היא לא מומתקת. גם האות האחרונה, האות מ' סופית, למרות שהיא מומתקת, למרות שהיא מתחלפת באות קודמת, באות מ' רגילה, אבל כיוון שהיא חוזרת להיות מ' סופית, היא נשארת גבורה קשה, אמנם לא קשה כמו האות א', שהיא בכלל לא מוחלפת, אבל גם היא חוזרת להיות מ' סופית, ואילו שלושת האותיות האמצעיות הן מתמתקות. לאור הסבר זה, נבין את פרטי הפסוק שפתחנו בו, הפסוק שמתאר את הגבורה והדין, את עבודת הפרך של בני ישראל במצרים.

הביטוי הראשון בפסוק, וימררו את חייהם בעבודה קשה, מקביל לאות א' של שם אלוקים. זהו ביטוי של דין קשה ביותר. לכן הוא גם ביטוי כולל, הוא לא פרט של עבודה, אלא ביטוי כללי בעבודה קשה, וגם מודגשת בו במפורש המילה קשה, כי האות א' של שם אלוקים נשארת דין, היא לא נמתקת.

הביטוי האחרון בפסוק, את כל עבודתם, שגם הוא ביטוי כולל, ביטוי של דין, מקביל לאות האחרונה שבשם אלוקים, האות מ' סופית. האות הזו אומנם מתחלפת באות קודמת, באות מ', אבל בסופו של דבר היא נשארת מ' סופית, כי זו אות אחרונה במילה. לכן, למרות שזה דין, אבל אין שם את הביטוי קשה כמו בביטוי הראשון בפסוק, אלא רק את כל עבודתם. ואילו שלושת הביטויים שבאמצע הפסוק, שהם כנגד שלושת האותיות האמצעיות של שם אלוקים, האותיות ל, ה, י, אותיות של דין שנמתקים באותיות הקודמות להן, אלו ביטויים של עבודה פרטית, חומר, לבנים, עבודה בשדה.