טלית ותפילין - הניגודים ביניהם, והקשר לפרשיות ׳קדושים׳ ׳במדבר׳

כל שבוע אנחנו לומדים כאן נושאים מתוך הערות שרבי לוי יצחק כתב על השוליים של ספר הזוהר שלו. הערות שהוא כתב כשהוא ישב בגלות הקשה שלו בקזחסטן. יש פרשיות שהוא כתב עליהן הרבה הערות, מתוכן ישנן הערות ארוכות מאוד, אבל לפרשת במדבר יש ממנו הערה קצרה אחת בלבד. נלמד אותה היום.

בזוהר לפרשת במדבר מובא סדר היום של היהודי, ובסדר הבוקר כתוב שם בין הדברים כך אללה בקנישתא מאתר בטוטפא, איתקסה בכיסוי דציצית. האדם נכנס לבית הכנסת כשהוא מאותר בתפילין ומתכסה בכיסוי של ציצית. רבי אלי ביצחק כותב על כך הערה קצרה מאוד, הערה שהוא מפנה לביאור אחר שלו על דברי הזוהר. הוא כותב כך עיין מה שנרשם בסייעתא דשמיא לעיל בפרשת קדושים.

שם, בזוהר לפרשת קדושים, ישנו תיאור דומה למה שכתוב כאן בפרשת במדבר, ושם רבי לוי יצחק מעיר על תמיהה בסדר הדברים. הרי קודם האדם מתעטף בטלית ואחרי זה מניח עם תפילין. ולמה הזוהר משנה את הסדר? למה כתוב שאדם נכנס עם תפילין ואחרי זה הוא מתכסה בכיסוי של ציצית?

והוא מסביר שם בפרשת קדושים שכוונת הזוהר היא לא להתעטפות בטלית, אלא בכיסוי שיש לעשות באמצעות הטלית. אחרי שאדם כבר התעטף בטלית, והניח תפילין, שזה הסדר הרגיל, הזוהר כותב שצריך לכסות את התפילין באמצעות הטלית. ואלו הם דברי הזוהר. האדם מעטר בתותפה, מעוטר בתפילין, ואחרי זה הוא אתקסה בכיסוי דציצית. מכסה את התפילין באמצעות טלית עציצית. על ההערה הקצרה הזו של אבא שלו, הרבי דיבר הרבה פעמים, ובאחד מהם הוא אמר שאפשר להרחיב את הרעיון בקו ובסגנון הלימוד של אבא שלו. בתורה של אבא שלו יש יחס לא רק לכללות הנושא, אלא גם לפרטים שהם לכאורה שוליים. אבל כיוון שהתורה היא תורת אמת, אז גם הפרטים השוליים לכאורה יש להם משמעות בתוכן הנושא. כך שהעובדה שמדובר כאן על תפילין וטלית, והדברים מופיעים בפרשיות במדבר וקדושים, כנראה יש תוכן וקשר פנימי בין השמות של הפרשיות לתכנים של טלית ותפילין. התוכן של במדבר והתוכן של קדושים הם שונים ואפילו מנוגדים זה לזה.

קדושים מבטא קדושה והתעלות רוחנית, ואילו במדבר מבטא את הקצה הנגדי. מדבר זה מקום של נחש, שעף ועקרב. זה מקום שהנביא מגדיר זאת כלא ישב אדם שם. והמשמעות היא לא רק שזה לא מקום מושב לבני אדם, אלא גם האדם האמיתי, הקב' ברוך הוא שמכונה בתואר אדם, כמו שהנביא יחזקאל אומר, ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והמדבר הרוחני זה מקום שהאדם הזה, הקדוש ברוך הוא לא ישב שם. המדבר הוא מקום שמנוגד לקדושה, כך שקדושים ובמדבר הם תכנים מנוגדים זה לזה. ובמידה מסוימת ההבדל הזה בין קדושים לבמדבר חופף לתוכן שמדובר בזוהר בפרשיות האלו, התפילין והטלית לציצית. התפילין הם חפץ של קדושה מרוממת. הגמרא אומרת שבציץ שהיה למצח של הכהן גדול חקוק שם אחד של הקדוש ברוך הוא.

ואילו בפרשיות שמונחות בתוך התפילין, השם של הקדוש ברוך הוא מוזכר יותר מ-20 פעם, כך שהקדושה של התפילין גבוהה יותר מהקדושה של הציץ. לעומת זאת, מצוות ציצית זו מצווה שאם האדם לובש בגד שיש לו ארבע כנפות, עליו לשים בבגד הזה ציצית. מדובר על בגד רגיל של האדם, בגד שנועד לשימוש יומיומי, לא בגד של קדושה, בגד שעדיין יכול להיכנס איתו גם למקום לא נקי, ואם לבגד כזה יש ארבע כנפות, צריך לשים לו ארבע ציציות. כך שהמצוות תפילין וציצית דומות לתוכן של הפרשיות קדושים ובמדבר.

והתפקיד של היהודי הוא שעליו לעשות קדושים קדושה מרוממת גם את במדבר. לקחת את העולם. חפצים גשמיים כמו הבגד, שאין בהם שום קדושה מצד עצמם, הם כמו מדבר אשר לו ישב אדם שם, ובאמצעותם לקיים מצוות. לחבר גם אותם עם הקדוש ברוך הוא, לעשות מהם קדושים, קדושה של מצווה ציצית ומצוות תפילין.