הסוס, הענף ושני התנאים

בזוהר לפרשת קדושים מסופר על רבי יוסי ורבי חייא שהלכו בדרך וראו אדם רוכב על סוס, והאיש הרים את היד שלו לענף עץ. בתגובה לכך אומר רבי יוסי, זה מה שהתורה כותבת, והתקדישתם והייתם קדושים. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדישין אותו מלמעלה. זה מה שכתוב, קדושים תהיו, כי קדוש אני השם. ״הי ה‫D. ״הייףְּ�ְְֶ֦֥֥֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣ המלכות מכונים בשיר השירים לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי.

דוד המלך, שהוא מבחינת מלכות, חזר לומרים עליו שהוא היה מנמנם כסוס. אנחנו יודעים שישנם שבעה שמות קדושים של הקדוש ברוך הוא, וכל שם הוא בעל תוכן של ספירה אחרת משבע ספירות. שם כל הוא בחסד, שם אלוקים בגבורה, שם יכווק בתפארת וכן הלאה. ושם א' ד' נ' י' הוא בספירת המלכות.

וכאשר כותבים את השם עד נאי, השם של ספירת המלכות באופן שנקרא בריבוע א', א', ד', א', ד', נ', א', ד', נ', י', הגימטריה של כל השם הזה הוא 126, וזו גם הגימטריה של סוס 126. כך שסוס בצד הקדושה הוא כנגד ספירת המלכות. ואילו הענף שיוצא מהעץ מסמל את ספירת היסוד. העץ, עץ החיים, הוא כנגד ספירת התפארת יעקב אבינו. וענף, או בלשון אחרת שבט שיוצא מהעץ, הוא כנגד יוסף שהוא ספירת היסוד.

ושלמה המלך אומר בספר משלי, שוט לסוס. על ידי השוט, הענף של העץ, מכוונים את הסוס שילך בדרך הנכונה, שירוץ במהירות, וזה התוכן של ספירת היסוד, הענף, שמנתבת את ספירת המלכות, את הסוס. וכיוון שהנושא הוא הקשר של יסוד עם מלכות, לכן הדמויות בסיפור הם רבי יוסי ורבי חיה. מובא בספרי קבלה שרבי יוסי הוא כנגד ספירת המלכות ורבי חייא הוא כנגד ספירת היסוד.

וכשהם ראו אדם רוכב על סוס ומושיט יד לענף, שהמורה שם היה מאורע שלילי, כמו שמפרשי הזוהר דנים מה היו העבירות של אותו רוכב, כשהם ראו את החיבור השלילי של המלכות והיסוד שבצד הקליפה, אז מצד השלילה רבי יוסי למד לצד החיוב. כמו שבצד הטומאה עבירה גוררת עבירה, אדם מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה. כמו שהסוס הוא תחת האדם, הוא מלמטה, האדם רוכב עליו, והתוצאה הייתה גם עבירה מלמעלה, מהענף שמעל האדם, מלכות של צד השלילה גוררת אחריה את היסוד של צד הקליפה. מכך למד רבי יוסי ביחס לצד הקדושה. ויתקדישתם ויתם קדושים. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדישין אותו מלמעלה. על ידי ויתקדישתם מצדכם, מלמטה, ספירת המלכות של צד הקדושה, התוצאה תהיה ויהייתם קדושים מקדשין אותו מלמעלה על ידי ספירת היסוד של הקדושה.

זה גם סיום הדברים של רבי יוסי, הציטוט של הפסוק, קדושים תהיו כי קדוש אני השם. רבי לוי יצחק מסביר שאת המילים קדושים תהיו ניתן ללמוד בשתי משמעויות. משמעות אחת היא בלשון ציווי, זו הוראה להיות קדוש. ומשמעות נוספת היא בלשון קביעת עובדה, זו הבטחה, אתם תהיו קדושים. ושני ההסברים הם אמת.

מאיתנו נדרש, קדושים תהיו, במובן של ציווי. תעשו מה שמוטל עליכם, מלמטה, מצד המלכות. והתוצאה תהיה ההמשכה מלמעלה, מספירת היסוד, ההבטחה שאכן קדושים תהיו. כשהרבי דיבר בהתפרדויות על דברי הזוהר האלו, הוא האיר בכל פעם נקודה אחרת בנושא. ניגע באחד הראיונות האלה של הרבי. רבי יוסי ורבי יהודה ראו מאורע שלילי. אדם שמטמא עצמו מלמטה, ובהמשך לכך מטמאים אותו מלמעלה. כך שהיגיון אומר שהלקח שהם היו אמורים להפיק מכך הוא עד כמה צריך לשלול הנהגה לא ראויה. אבל בסיפור אנחנו רואים שהם בכלל לא עסקו בצד השלילי. הלקח שהם למדו הוא רק בתוכן החיובי. והתקדשתם וייתם קדושים. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. הסיבה היא כי למרות שבסדר מסודר, דבר ראשון צריכים לעסוק בסור מרע, לא לטמא עצמו מלמטה, ואחר כך להתמקד בעשה טוב, בצד החיובי, לקדש עצמו מלמטה.

אבל אפשר גם לדלג על העיסוק בשלילה ולהתמקד רק באור, בחיוב. והתוצאה תהיה שמעט מן האור דוחה מעצמו הרבה מן החושך. או בתוכן של הנושא הזה, אדם יקדש עצמו מלמטה, יעסוק בחיוב ובאור, עשה טוב, התוצאה תהיה מקדשין אותו מלמעלה, דחיית הרע תיעשה על ידי המעלה. כך שהלקח שהרבל לומד מהסיפור בזוהר הוא, מה הגישה שאיתה עלינו לעסוק עם יהודי שני? גם אם אני רואה אצל אותו יהודי הנהגה שלילית, העיסוק העיקרי צריך להיות בקו של עשה טוב. לדבר איתו על עניינים של קדושה ואור. ועל ידי והתקדשתם, עשה טוב, התוצאה תהיה ויהייתם קדושים על ידי ההוספה בטוב ובאור, הרע יידחה מעצמו.