בן יכבד אב

היום הנושא יהיה קצת שונה מהרגיל. הפעם נעסוק בכמה מילים שהרבה כתב במראה מקומות לנב, נכתב בצדו בשולי מכתב שלו. מילים שנראות לכאורה סתמיות, אבל כשנפתח את ההפניה של הרבה נעמוד נפעמים מתוכן הדברים שם. בהרבה מכתבים רשמיים של הרבה, כמו בכל השיחות והמאמרים של הרבה, יש מראה מקומות, הפניות למקורות שונים בכל הספרות התורנית.

כשנעיין באותן מקורות שהרבא מפנה אליהם, נראה עד כמה הם מרחיבים מתוכן הדברים שהרבא רוצה להביא. הפעם נעסוק בהפניה בכתב ידו של הרבא. הפניה שבמבט שטחי, אם לא פותחים את המקור שאליו הרבא מפנה, לא נבחין במשהו מיוחד. אבל כשנפתח את הספר, נעמוד מדהמים מתוכן הדברים. אבא של הרבא, רבי לוי יצחק, נשמתו עדן, הסתלק ביום כ' אב תשד'.

כמעט 40 שנה אחרי יום ההסתלקות שלו, במוצאי תשעה באב של שנת תשמ״ד, הרבי שלח מכתב כללי-פרטי, מכתב אחיד שנשלח להרבה שלוחים וחסידים, מכתב עם הוראות לתקופה של אותם ימים של חודש אב, מתשעה באב ועד לשבת מברכים חודש אלול. ובסוף המכתב, אחרי החתימה שלו, הרבי הוסיף נב, מכתב בצדו, ושם הוא מתייחס ליום כ' מנחם אב, ליום ההילולה של אבא שלו, לארבעים שנה להסתלקות שלו. הרבי כתב שם כמה שורות מאוד מיוחדות על אבא שלו, על מסירות הנפש שלו, על הגלות שנגזרה עליו, על הפטירה והקבורה שלו בגלות.

ובהקשר ליום כף אב, הרבי כותב, ועליי החוב והזכות גדול להציע ולבקש וכולו, והמילה וכולו מודגשת, ללמוד בהתוודעות מתורתו ולנדב ביום הדין לזכר נשמתו. זה הציטוט שנוגע לנו כעת מתוך הנ״ב. אחרי הנ״ב, הרבי ציין מראה מקומות לכל הנושאים שמופיעים בגוף המכתב ובנון ב' שלו, שורות ארוכות של הפניות למקורות תורניים שונים.

וביחס למילים ועליי החוב והזכות גדול, הרבי ציטט את המילים והזכות גדול וכתב כך, וזה הקשר לפרשת השבוע שלנו לפרשת בחוקותיי, הרבי כותב ועל זכות גדול עיין זוהר חלק ג' סוף פרשת בחוקותיי. כשנפתח את ההפניה הזו, את ספר הזוהר שבסוף פרשת בחוקותיי, נעמוד משתאים מתוכן הדברים.

בזוהר שם מובאים דרשות וחידושי תורה של רבי אלעזר, הבן של רשבי. ובהמשך לזה רבי חייא מצטט את הפסוק מספר מלאכי, בן יכבד אב ועבד אדוניו, והוא מרחיב את תוכן הפסוק. המשמעות של בן יכבד אב היא מצוות כבד את אביך, וחזל אומרים שהבן צריך לכבד את אבא שלו במאכל, במשתה ובדברים דומים. את הכיבוד הזה הבן יכול לעשות רק בחיי אבא שלו, אבל אחרי הפטירה של האבא, האם הבן כבר פטור מחובת כיבוד אב? אומר רבי חייא שלא. אחרי פטירת האבא, הבן חייב בכבודו עוד יותר מבחייו. והוא מסביר, אם הבן הולך בדרכים מקולקלות, הוא מבזה את אבא שלו. אבל כשהבן הולך בדרך הישר, כשהוא מתקן את המעשים שלו, הוא בוודאי מכבד ומייקר את אבא שלו, הוא מכבד אותו בעולם הזה בין בני אדם, שומרים על הבן אשרי יולדתו, והוא מכבד אותו בעולם העליון, אצל הקב'-ברוך-ה.

והקב'-ברוך-ה.מרחם על האבא, ומושיב אותו בכיסא של כבוד, כפי שמגיע לו. ורבי חייאם ממשיך ואומר, בן יכבד אב, כגון רבי אלעזר, שהוא מכבד את אביו, את רבי שמעון, בעולם הזה, ובעולם העליון. ה' אסה אסה שוורת'ה של רבי שמעון, בטריין עייב, ועכשיו נתרבא שבחו של רבי שמעון, בשני עולמות, גם בעולם הזה, וגם בעולם הבא, יתיר נחייב, עוד יותר מאשר אור-חיים ואו-לב'י, בעולם הגשמי דזכה לבנין קדישין ולגיזין קדישין. הוא זכה לבנים קדושים ולגזעים קדושים. והוא מסיים, אשריהם הצדיקים שזוכים לבנים קדושים ולגזעים קדושים, עלי הוא יתקרי, עליהם ראוי לקרוא כל ראם יכירום כי הם זרע ברך השם. אמן. אחרי שקוראים את ההפניה הזו של הרבה, כשקוראים את דברי הזוהר האלו שבסיום הפרשה שלנו, כשקוראים את הביטויים של רבי חייא על הכבוד שרבי אלעזר מכבד את אבא שלו, גם אחרי ההסתלקות של רשבי, המילים של הרבה, המילים ועליי הזכות גדול, מקבלים משמעות הרבה יותר מופלאה.