ה׳ארון׳ וה׳כרובים׳ מי קודם

כשהזוהר מציין את בית קודש הקודשים, הוא כותב, דתמן, שכינה שריה, וכפורת, וקרובים וארון, ששם שורה השכינה, ושם יש כפורת, קרובים וארון. רבי לוי יצחק מתמקד שבדברי הזוהר, הקרובים קודמים לארון, וכפורת, וקרובים, וארון. הסדר הזה הוא כפי שהקדוש ברוך הוא הורה למשה רבינו בפרשת תרומה על בניין המשכן. ונועדתי לך שם, זו השכינה, מעל הכפורת, מבין שני הכרובים, אשר על ארון העדות. שכינה, כפורת, כרובים, ארון. אבל בפרשת נשא, כשמדובר על הכניסה של משה רבינו למשכן, שם הסדר שונה, שם ארון קודם לכרובים, מעל הכפורת, אשר על ארון העדות, מבין שני הכרובים, קודם ארון, ואחר כך, הכרובים. הסיבה להבדל הוא, הכרובים, שהם כמו שני תינוקות, מסמלים את ארון. אבל בפרשת נשוא, כשמדובר על הכניסה של משה רבינו למשכן, שם הסדר שונה.

שם הארון קודם לקרובים. מעל הכפורת, אשר על ארון העדות מבין שני הקרובים. קודם הארון ואחר כך הקרובים. הסיבה להבדל הוא, הקרובים, שהם כמו שני תינוקות, מסמלים את עם ישראל, את הבנים. והארון, ששם שני הלוחות, הוא כנגד האבא, הקב' ברוך הוא. לכן בפרשת תרומה, כשהקב'-הוא מדבר למשה רבינו, הוא מקדים את הכרובים לפני אהרון, כי הקב'-הוא מרומם את הכבוד של בני ישראל. אבל בפרשת נשוא, ששם מדובר על משה רבינו שנכנס למשכן, הוא מרומם את הכבוד של הקב'-הוא, ולכן שם אהרון קודם לכרובים. הדבר דומה להוראה של הקב'-הוא למשה רבינו על מלחמת מדיין, הקב'-הוא אומר, נקום נקמת בני ישראל. הקב'-הוא מדבר על הנקמה של עם ישראל, כי יקר לו הכבוד שלהם.

כשהרב הסביר את הביור של אבא שלו, הוא חידד את תוכן הדברים. ההבדל בין נקום נקמת בני ישראל או נקמת השם מופיע בפשוטו של מקרא, וגם רשי מזכיר את הדברים. לא זה החידוש של אבא שלו. החידוש הוא שהוא מדבר על הכבוד שלהם. אבא שלו כותב, הקדש ברוך הוא חפץ ומדקדק על כבודן של ישראל יותר מכבודו. ואילו משה רבינו, הוא מתקדק על כבודו של הקב'-ה8, יותר מכבודן של ישראל. זה לא רק על מי מדובר, אלא על היוקר והכבוד, על החביבות, וכל צד, כביכול, מייקר ומחבב את השני. הרב'ה מציין לספר, קדושת לוי, של רבי ליץ'רק מברדיצ'ב, שהוא כותב על חג הפסח, שבתורה, החג הזה נקרא בשם חג המצות, אבל עם ישראל קורא לחג הזה בשם חג הפסח.

הקב'-ה1 קורא לחג הזה, חג המצות, המצות כדי לציין את השבח של עם ישראל, שיצא ממצרים בלי אוכל וגם צידה לא עשו להם. וכמו שהתורה מספרת, ויעפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ, הבצק אפילו לא הספיק להחמיץ והם יצאו לדרך. כך שהשם חג המצות מדגיש את השבח של עם ישראל. ואילו עם ישראל מדגיש את השבח של הקדוש ברוך הוא. את העובדה שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי בני ישראל במצרים, ולכן קוראים לחג הזה חג הפסח. כיוון שכל אחד מדגיש את החביבות של השני, לכן הקדוש ברוך הוא מקדים את הקרובים לארון, הוא מדגיש את החביבות של בני ישראל, ואילו משה רבנו מקדים את הארון לקרובים, כי הוא מדגיש את החביבות של הקדוש ברוך הוא.