הדרך אל העושר

בזוהר לפרשת תרומה מובא פסוק מתהילים מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. והזוהר שואל מה הסיבה שמצוין המקום שדוד אמר את המזמור בהיותו במדבר יהודה. בדומה לזה יש בתהילים פסוקים נוספים עם ציוני דרך בשענתו את העמו לפני אבימלך או בבוא הזיפין. הסיבה לכל האזכורים האלוהי כדי ללמד אותנו שלמרות שדוד המלך היה בצער ולמרות שרדפו אחריו דאף על גב דבצער אהבה והוורדפיה בתרי הוא לא הפסיק מלומר שירים ותשבחות לבורא העולם. הוו משתדל לומר שירים ותושבחן לקדש הבריחו.

בתוך ביור ארוך שלו על הזוהר, רבי לוי יצחק מסביר שדוד המלך הוא בחינת מלכות, ומובא בקבלה שבניין המלכות הוא מהגבורות. וכיוון שהמלכות נבנית מהגבורות, לכן היה לדוד המלך צער והיו רודפים אחריו. והוא מסביר את עומק הדברים. צער זו תחושה פנימית של האדם, זה רגש בתוך הנפש, אבל רדיפה זה משהו חיצוני, מחוץ לאדם, מישהו מבחוץ שרודף אותו. ושני הפרטים האלו מקבילים לשתי בחינות של דין וגבורה, גבורות פנימיות וגבורות חיצוניות, כפי שהוא מסביר את עומק הדברים. ולמרות שדוד המלך היה בצער, ולמרות שרדפו אותו, הוא אמר שירין ותושבחן, גם שירים וגם תשבחות. שיר זו פעולה של האדם עם עצמו, הוא שר. כך ששיר מקביל ומנוגד לצער. למרות שהוא בצער, בגבורה פנימית, הוא אומר שירה.

בתשבחות, שמשמעות הדבר היא לשבח מישהו אחר, מישהו שמחוץ לאדם עצמו, הוא משבח את הקדוש ברוך הוא, בזה מקביל ומנוגד לכך שהוא היה נרדף שאחרים רדפו אחריו. באחת ההתוודעות הרבי שאל, איך ייתכן שדוד המלך סבל מצער ורדיפות? הנהגת המלך צריכה להיות מתוך הרחבה והשירות. הנביא אומר, מלך ביפיו תחזנה עיניך. ואם כך זה ביחס לכל מלך בעם ישראל, הרי בוודאי כאשר מדובר על דוד המלך, שהרמב״ם כותב עליו, דוד זכה בכתר מלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם. דוד שהיה מרכבה לספירת המלכות של עולם האצילות, ואיך זה שהוא סבל כל כך. המפתח להבנת הדברים נעוץ במילה של אבא שלו. הוא כותב, בניין המלכות מהגבורות. העובדה שייתכן מצב של גבורות ביחס למלכות, הוא רק בבניין המלכות, בתהליך הבנייה, לא אחרי שהמלכות עומדת בנויה.

ספירת המלכות היא מקור החיות של כל העולמות, או כ-או בלשונו של דוד המלך בתהילים, מלכותך, מלכות כל עולמים, כל העולמים, כל העולמות, מקבלים את החיות שלהם ממלכותך, מספירת המלכות, אבל כדי שיהיה בניין המלכות, זה על ידי צמצום, על ידי גבורות, ורק אחרי שהמלכות נבנית על ידי הגבורה, היא כוללת בתוכה את כל ההשפעות לכל העולמות. כל אותן תחנות של צער ושל רדיפות שהיו לדוד המלך בהיותו במדבר יהודה, לפני אבימלך, בבוא הזיפים, הם היו בזמן של בניין המלכות, לפני התקופה שהוא התמנה למלך על עם ישראל. המשמעות של הרעיון הזה בחיי אדם הוא יום ראש השנה בכל שנה זה יום של בניין המלכות. ובתחילת השנה עם ישראל עומד במצב של רשע בתחילתה, עניות פנימית, ביטול פנימי, לב נשבר ונדקה, שזה התוכן של גבורות, אבל זה רק בזמן של בניין המלכות, ברגעים הראשונים של השנה, בזמן התקיעות בשופר.

אבל מיד לאחר מכן מתעשרת בסופה. מיד אחרי התקיעות נמשך לכל יהודי שפע גדול לכל ימות השנה. ובדומה לראש השנה, כך זה בכל יום, בעבודת התפילה בכל בוקר, בבניין המלכות של כל יום ויום. התפילה צריכה להיות מתוך קבלת עול מלכות שמיים. אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, והמשמעות של כובד ראש הוא הכנעה ושפלות, אבל אחר כך הקדוש ברוך הוא משפיע לכל יהודי, שפע גדול ורחב, מתעשרת בסופה הרחבה ועשירות לכל הצרכים של היום.