ההענקה שקיבל יוסף הצדיק

בפרשת ראה התורה כותבת על מצוות הענקה, חובת הענקה לעבד עברי כשהוא יוצא לחופשי. נדבר קצת על העבד העברי הראשון והענקה שהוא קיבל. הראשון שמכונה בתורה, בתואר של עבד עברי, היה יוסף הצדיק כשהוא ישב בבית הסוהר במצרים. כששר המשכים דיבר עם פרעה הוא הגדיר את יוסף ושם איתנו נער עברי עבד לשר הטבחים. וכשהוא יצא לחופשי אחרי המאסר שלו, הוא קיבל הענקה.

רבי לוי יצחק כותב שיוסף קיבל כמה סוגים של הענקה. מפרעה הוא קיבל טבעת, בגדי שש, רבית זהב, ובהוראתו של פרעה גם הרכיבו אותו במרכבת המשנה אשר לו, כמו שהתורה כותבת, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו, ויתן אותה על יד יוסף, וילבש אותו בגדי שש, ויישם רבית הזהב על צווארו.

אגב, ביחס לרבית הזהב, רבי לוי יצחק כותב רמז מעניין. רש״י על הפסוק בפרשת מקץ כותב רביד ענק, שהמובן שלו הוא שרשרת. ורבי לוי יצחק כותב שהמילים רביד זהב, רביד בכתיב חסר, כמו שהמילה כתובה בספר תורה, הגימטריה של רביד זהב היא 220, וזו בדיוק הגימטריה של המילה ענק 220. כך שרביד זהב הוא גם במובן של ענק שרשרת, וגם במובן של הענקה שניתנת לעבד שמשתחרר. וכל הפרטים האלו הם הענקה שיוסף קיבל מפרעה, אבל עיקר הענקה היא לא מה שפרעה נתן לו, אלא מה שהקב'ה העניק ליוסף.

הקב'ה שלח את מלאך גבריאל, שילמד את יוסף שבעים לשון, וחז'ל אומרים, שכשיוסף לא הצליח ללמוד אותם היטב, הוסיפו לשם שלו אות ה' משמו של הקב'ה, כמו שפסוק אומר בתהילים, פעילים עדות ביוסף סמו. לשם יוסף הקדוש ברוך הוא הוסיף את האות ה' יהוסף, ועל ידי ההוספה הזו הוא הצליח ללמוד.

ובהקשר לזה רבי לוי יצחק כותב שעדות, עדות ביוסף סמו היא גם מלשון עדי, תכשיט שנקרא גם בשם ענק. כך שהעדות שהקדוש ברוך הוא העניק לו זו ההענקה העיקרית שיוסף קיבל. יתרה מזו, רבי לוי יצחק מבאר ברשימה הזו בהרחבה שעבד הוא בחינת מוחין דקטנות. והיציאה לחירות זה מעבר למוחין דגדלות. היציאה לחירות היא גילוי של הספירות חוכמה ובינה כמו שהם באים לידי ביטוי מבחינת הדעת.

מוחין דגדלות מכונה בלשון של תורת הקבלה, train it train the dhat, שני כתרים של דעת. ובהקשר לזה רבי לוי יצחק כותב שהעובדה שיוסף למד 70 לשון והקדוש ברוך הוא העניק והוסיף לו את האות ה' עדות ביוסף סמו, מרומזים בכך שהמילה עדות היא אותה מילה דעות, דעות לשון רבים, כנגד שני הכתרים של דעת. וכפי שהוא כותב ברשימה שלו, עדות אותיות דעות, והוא העין לשון של עמדו, כי לשון שייך לדעת כידוע. בהמשך הדברים רבי לויצחק שואל, הלוא את הענקה צריך האדון לתת, והאדון של יוסף היה פוטיפר, לא פרעה הקדוש ברוך הוא, ואיזו הענקה הוא קיבל מפוטיפר? והוא כותב שהענקה שפוטיפר נתן ליוסף הייתה הבת שלו. לו וייתן לו את אסנת בת פוטיפרה כהן און לאישה.

רבי לויצחק מסביר שהשם פוטיפרה זה פוטיפר עם תוספת של האות עין, כנגד עין הלשונות שיוסף למד. הוא גם כותב שהגימטריה של פוטיפר עם הכולל, עם תוספת של כללות המילה, הם 386, וזו גם הגימטריה של המילה לשון 386. מה תוכן הדברים? פוטיפר היה שר הטבחים, והתוכן הפנימי של שלושת שרי פרעה, שרי מצרים שמוזכרים בתורה, שר הטבחים, שר המשכים, שר הרפים, מובא בקבלה ובחסידות, שהם כנגד שלושה צמצומים שיש במצר, במישר הגרון, שלושת השרים הם צמצום של הבחינות חכמה, בינה ודעת, ושר הטבחים הוא צמצום של בחינת הדעת, או כמו שהוזכר קודם, הוא בחינת מוכין דכתנות, זו הגבלה בצמצום של המוכין, וכיוון שיוסף היה עבד לשר הטבחים, הוא היה בבחינת מוכין דכתנות, ו ה‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫� דעות לשון רבים, יוסף קיבל לבחינת הדעת שלו גם את כוח החוכמה, גם את כוח המבינה, וכתוצאה מזה הוא קלט את הלימוד של עין לשון, הוא קיבל מוחין דגדלות.

וזו ההענקה העיקרית שהוא קיבל.