״בשר בחלב״

בין שאר הדינים שבפרשת ראה התורה כותבת גם על איסור בשר בחלב, לא תבשל גדי בחלב עמו. ניגע קצת בתוכן הפנימי של הדין הזה. בזוהר לפרשת משפטים מובא על השכר של מי שנזהר במאכלות אסורות. ומובא שם על דניאל, חנניה, מישאל ועזריה שניצלו בזכות כך שלא אכלו דברים טמאים. וביחס לדניאל, שמובא בנביא שהוא נזהר מפת בג המלך, מהמאכלים של המלך, כותב הזוהר שמאכלו של אותו רשע של המלך היה ביסרא בחלבה הבה וגבינה עם ביסרא. בשר בחלב היה וגבינה עם בשר.

בהערות שלו על הזוהר שם רבי לוי יצחק שואל מה הכפילות הזו? למה הזוהר כותב גם בשר וחלב וגם גבינה עם בשר, בשעה שזה אותו איסור? ושאלה נוספת הוא שואל, למה בהתחלה הזוהר מציין קודם את הבשר ואחר כך את החלב? ביסרה בחלבה, בשר בחלב, ומיד בהמשך הזוהר מציין קודם את הגבינה שהיא תוצר של החלב ואחר כך את הבשר. וגבינה עם ביסרה, וגבינה עם בשר.

לא ניכנס כאן לעומק הדברים של ההסבר שלו, אגע רק בחלק הפשוט והקל של ההערה שלו שם על הזוהר. הוא כותב שחלב וגבינה הם בחינת חסדים, ואילו בשר הוא בחינת גבורות, ואסור לאכול אותם יחד, כדי לא לערב חסדים עם הגבורות. אם מערבים חסדים וגבורות, בשר וחלב, הדבר דומה לאיסורים אחרים של התורה. זה דומה לאיסור כלאיים, האיסור של לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, ששור הוא בבחינת גבורות, וחמור הוא בבחינת חסדים, וזה כמו איסור שעטנז, האיסור של לא תלבש שעטנז, צמר או פשתים יחדיו, שצמר הוא בבחינת חסדים, ופשתן הוא בבחינת גבורות.

ורבי לוי יצחק מדייק בסדר איך הדברים מופיעים בפסוקים האלה, בפסוקים של איסור כליים ושל איסור שעטנז. והוא כותב שהסדר בפסוקים דומה לסדר שמופיע כאן בזוהר. באיסור כליים התורה כותבת לא תחרוש בשור ובחמור. קודם היא מציינת את השור, הגבוהות, ואחר כך את החמור, החסדים. והדבר דומה לפתיחת דברי הזוהר כאן על האכילה של המלך שהוא היה אוכל בשרה בחלבה, בשר וחלב. קודם בשר גבורות ואחר כך חלב חסדים, כמו שור וחמור.

ואילו בפסוק של איסור שעטנז, בפסוק לא תלבש שעטנז צמר ופשתים, קודם הופיע הצמר חסדים ואחר כך הפשתן גבורות, כמו בהמשך דברי הזוהר, וגבינה עם ביסרה, גבינה עם בשר, קודם גבינה חסדים ואחר כך בשר גבורות. רבי ליהו יצחק מסביר את המהות הפנימית של האכילה, שהיא בחינת חוכמה ובינה, ובחוכמה ובינה יש שתי בחינות, שתי רמות, כזו שהחסדים קודמים לגבורות וכזו שהגבורות קודמות לחסדים. הוא מסביר שם הסבר עמוק מאוד, ולאור ההסבר הזה הוא מסביר את סדר דברי הזוהר. לא ניכנס כאן להסבר הזה, רק אגע בדיוק מעניין שהוא מציין בהמשך הדברים. הוא מדייק בציטוט הלשון של הזוהר, בשני החלקים של דברי הזוהר. הזוהר כותב בישרה בחלבה אהבה וגבינה עם בישרה.

בהתחלה כתוב בישרא בחלבה, בשר בחלב, עם האות ב' לפני המילה חלב, בחלבה, שהמובן שלו הוא שהבשר מעורב בחלב, בתוך החלב, ואילו בהמשך כתוב, וגבינה עם בישרא, גבינה עם בשר, לא כתוב שם וגבינה בבישרא, גבינה בבשר, אלא עם בישרא, מה התוכן של ההבדל הזה? על פי ההסבר שלו, על פי קבלה, בהבדל של שתי הבחינות של חסדים וגבורות, הדבר מקבל הבנה עמוקה, ורבי לויצחק מסביר שם את תוכן הדברים. אבל במסגרת הזו ניגע בהסבר הפרקטי, הטכני שהוא כותב שם. או אולי אצטט את המילים שלו בהערה שלו.

ועל פי פשט הוא, מפני שהחלב הוא צלול, שייך לומר בחלבה, ובשר שהוא דבר גוש לא שייך לומר בבישרה. חלב שהוא נוזלי, מימי, אפשר לומר שהבשר יתערב בחלב, בתוך החלב. ולכן כתוב בישרה בחלבה. אבל הבשר, שהוא דבר מוצק, הוא גוש, אי אפשר לומר שהגבינה התערבה בבשר בתוכו, לכן הזוהר כותב שהמלך אכל גבינה עם ביסרה, ביחד עם הבשר.