ברכת כהנים ומצוות לולב ושופר

בפרשת נסור מופיעה ברכת כהנים, ובזוהר מובא שכאשר הכהנים נושאים את כפיהם בזמן ברכת כהנים, השכינה שורה עליהם. ומובא שם שגם כשאנחנו נוטלים לו להב או כשאנחנו אוחזים בשופר, גם אז השכינה שורה עלינו. מה הקשר בין הדברים? וחלק ראה מהם שבזוהר מובא שדברים שנעשים כאן למטה, הם פועלים למעלה. ולכן, בפריסו דאצבען דכנה לתתא, כאשר הכהנים פורסים את האצבעות שלהם למטה, בזמן ברכת כהנים, איתארת שכינה למיתא ולשרי עלן. השכינה מתעוררת לבוא ולשרות עליהם. בזוהר ממשיך וכותב שמה, וְהיִנו תמא דלולב וְהיִנו תמא דשופר עשר אצבען מִתַאָר אִשְכִינתא לשַרְי עלָיו. בדומה להתעוררות השכינה מלמעלה, שנעשית על ידי שהכהנים פורשים את האצבעות שלהם בברכת כהנים כאן למטה, כך נעשה גם בנטילת לולב ובתקיעת שופר, שבאמצעות עשר האצבעות מתעוררת השכינה לשרות עליהן.

רבי לוי יצחק מסביר למה הזוהר מציין במיוחד את שתי המצוות האלה, לולב ושופר, כי הזוהר מדבר על השכינה ששורה על עשר האצבעות, ובשניהן, בה לולב ובה שופר, ההגדרה ההלכתית שלהם קשורה עם ידיים ועם אצבעות. לגבי הגודל המינימלי של השופר, חז״ל אומרים שהשיר הוא הוא כדי שיאחזנו בידו וייראה לכאן ולכאן. שהתוקע יאחז את השופר ביד שלו והוא יבלוט משני צדי היד. כך שלשופר יש קשר עם היד. בדומה לזה, גם המצווה של הלולב היא, כפי הלשון בחז״ל, שילקחנו בידו. צריך לאחוז את הלולב ביד. ורבי לוי יצחק מוסיף וכותב שהקשר של הלולב והשופר הוא לא רק עם הידיים אלא יש להם קשר הלכתי גם עם האצבעות. בדומה לנשיאת כפיים של הכהנים שהזוהר מדגיש שהשכינה שורה על האצבעות של הכהנים.

כך גם למצוות לולב ושופר יש קשר עם אצבעות הידיים. השיעור של השופר הוא לא רק שייראה לכאן ולכאן אלא השופר צריך להיות בהגדרת אורך של טפח שזו מידה של חמש אצבעות. כמו שחזון אומרים כדי שייראה לכאן ולכאן טפח. כך גם השיעור המינימלי של הלולב הוא שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס תפח. הלולב צריך להיות גבוה יותר מההדסים שלידו לפחות בהפרש של תפח, הפרש של חמש אצבעות.

כך שהקשר של לולב ושופר עם ברכת כהנים הוא לא רק בגלל התוכן של יד, אלא גם בגלל התוכן של אצבעות. רבי לוי יצחק מרחיב וכותב שבתפח יש חמש אצבעות. והשופר, שמסמל את המתקת הגבורות, השופר הוא מהעיל של יצחק, שיצחק הוא מידת הגבורה, כך שמידת הטפח של השופר, חמש האצבעות שבו, היא כנגד חמש הגבורות. ואילו הלולב, שהתוכן שלו הוא חסדים, התוכן של הענועים של הלולב הוא המשכת חסדים, חמש האצבעות שבו הטפח שלו, הן כנגד חמש החסדים. ושני הטפחים האלה, הטפח של הלולב והטפח של השופר, חמש אצבעות של חסדים שכנגד יד ימין, וחמש אצבעות של גבורות שכנגד יד שמאל, הם כנגד עשר האצבעות, שני הידיים של הכהנים, בזמן שהם נושאים את כפיהם בברכת כהנים.

וכיוון שהלולב הוא חסדי והשופר הוא גבורות, רבי לוי יצחק מסביר דבר מעניין בסדר דברי הזוהר. הוזכר קודם שהזוהר כותב, וְהַיְנּו תַּעַמַד ה־לֻלָב וְהַיְנּו תַּעַמַד ה־שֹׂוֹפַר. ובמבט ראשוני הסדר הזה מעורר שאלה. הרי ראש השנה, שופר, קודם לחג הסוכות, לולב. ולמה הזוהר מקדים ומתחיל עם היינו תמה דלולב, ורק אחר כך והיינו תמה דשופר? אלא כי הסדר הוא שיש להקדים את החסדים לפני הגבורות. ולכן הזוהר מקדים את הלולב, שהוא בחינת חסדים, לפני השופר, שהוא בחינת גבורו. לקראת סיום הביור שלו, רבי לוי יצחק מוצא רמזים בקשר שבין ברכת כהנים לבין מצוות לולב ושופר.

בברכת כהנים יש שלושה פסוקים יברך לך, יאר, יישא. כך גם בשופר יש שלושה קולות תקיעה, שברים ותרועה, וגם בלולב אנחנו מנענעים אותו לכל צד שלוש פעמים. ורמז נוסף, המילים קוטב ארחו שהתורה כותבת כהקדמה לברכת כהנים, קוטב ארחו את בני ישראל אמור להם, הגימטריה של המילים קוטב ארכו יחד עם הכולל בתוספת כללות הנושא, קוטב ארכו ועוד אחד, יחד הם 654, וזו גם בדיוק הגימטריה של המילים לולב 68, שופר 586 ויחד הם 654.