ירושלים

בזוהר לפרשת נשו, מובא הקטע הבא אמר רבי יהודה, אמר רבי חייה, אמר רבי יוסי, נשבע הקב'-הש... שלא יכנס בירושלים של מעלה, עד שייכנסו ישראל, בירושלים של מטה. ה' ה' רבי לוי יצחק מסביר את עומק הדברים. כשהקדש ברוך הוא אומר שכל עוד עם ישראל לא נכנסים לירושלים של מטה, הוא לא ייכנס בירושלים של מעלה, הוא מבטא בזה שהעיקר תלוי בתחתון. הכניסה לירושלים של מטה, התחתון, היא הגורם לכניסה לירושלים של מעלה. הנמוך משפיע על הגבוה. וההבנה הזו באה לידי ביטוי גם בשמות של התנאים שאמרו את הדברים. בספרי קבלה מובא שרבי יהודה הוא בחינת חסד, רבי יחייה הוא בקהיף יסוד, ורבי יוסי הוא בקהיף מלכות.

רבי יהודה ורבי יחייה, חסד ויסוד, הם הספירה הראשונה והאחרונה של שש הספירות, של זה, הספירות שבדרך כלל הן המשפיעות לספירת המלכות. וכיוון שתוכן דברי הזוהר כאן הוא שהתחתון משפיע על העליון, ירושלים של מטה משפיעה על ירושלים למעלה, לכן, מקור האמרה הזו הוא רבי יוסי, שהוא מבחינת מלכות, הספירה התחתונה, ורבי יהודה, חסד שמע את הדברים מרבי חייא, יסוד, ורבי חייא, שומע את הדברים מרבי יוסי, מלכות. ספירת המלכות משפיעה לספירות שמעליה, והתהליך הוא מלמטה למעלה, מלכות, יסוד, חסד, רבי יוסי, אמר לרבי חייא, שאמר לרבי יהודה, רבי לים יצחק מוסיף, וכותב רמז בעניין, בזוהר כתוב, שרבי יוסי, מבסס את הדברים שלו, על דברי הנביא הושע, בקרבך קדוש, ולא אבוא בעיר, הקדש ברוך הוא אומר לא אבוא בעיר בירושלים של מעלה לפני שיהיה בקרבך קדוש בקרב עם ישראל בירושלים של מטה.

רבי לוי יצחק כותב שהמילה קדוש היא בגימטרייה 410 וזו הגימטרייה של שלוש שמות של הקדש ברוך הוא, קל, שין, דלת, יוד, א', דלת, נון, יוד, קל, 31, שין, דלת, יוד, 314, א', דלת, נון, יוד, 65, יחד הם 410. והשמות האלו הם השמות של שלושת הספירות שהוזכרו קודם. שם קל הוא השם של ספירת החסד כנגד רבי יהודה, שם שד.י. הוא השם של ספירת היסוד כנגד רבי חייא, ושם א.ד.נ.י. הוא השם של ספירת המלכות כנגד רבי יוסי, וכולם מרומזים במילה קדוש, בקרבך קדוש, כי הכל תלוי במה שנעשה בירושלים של מטה. אחת ההתוודות הרי דיבר על העידוד לעם ישראל שיש בדברי הזוהר האלו. כשעם ישראל היה בתפארתו, בזמן שבית המקדש היה קיים, אז היה חיבור בין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה.

ירושלים הייתה עיר שחוברה לה יחדה, שני הירושלים היו מחוברים יחד, אבל בזמן של עוונותיכם מבדילים, כשעם ישראל גלם ירושלים בגלל החטאים, לכאורה יש נתק, אין חיבור בין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, כך שחלילה, קב'ה הוא יכול להיכנס לירושלים של מעלה, בלי תלות במה שקורה בירושלים של מטה, לכן, נשבה הקב'-ה, התוכן של שבועה הוא חיבור פנימי עמוק, חיבור עצמי, עם הדבר שנשבהים עליו. גם אם השכל או הרגש מהרערים על הקשר עם הדבר, השבועה קושרת את האדם ממקום עמוק מאוד בנפש, וזה התוכן של, נשבה הקב'-ה שלא יכנס בירושלים של מעלה, עד שייכנסו ישראל, בירושלים למטה, גם בזמן הגלות, כשבמבט חיצוני אין חיבור של ירושלים, הקב'-הנשב'-הוא בא וקשר את עצמו עם ירושלים של מטה, בקשר של שבועה, והוא לא ייכנס בירושלים העליונה כל עוד הוא לא מוודא שנכנסנו במקום העירות שלנו לירושלים של מטה.