״נוסע מתמיד״

אברהם אבינו מגיע לארץ כנען והוא נוסע מתמיד. התורה מספרת שכשהוא חזר ממצרים הוא הגיע לנגב, וגם משם וילך למסעיו מנגב. מהנגב הוא ממשיך הלאה במסע. בספר הזוהר על הפסוק הזה כתוב שנגב צד דרום הוא צד ימין, והדבר מסמל את מידת החסד. ומהנגב, מצד הימין, אברהם אבינו ממשיך במסע נעלה. היא מתרגמת הלשון של הזוהר מצד ימין, תחילת העולם העליון, הסתום, העמוק, למעלה עד אין סוף. רבי לוי יצחק מתייחס לחמשת הביטויים האלה שבזוהר, העליון, הסתום, העמוק, למעלה עד אין סוף, והוא מסביר מה התוכן הפנימי שלהם. זה מסע רוחני של אברהם אבינו למעלה, גבוה יותר ועוד יותר גבוה. העליון הוא כנגד ספירת הבינה. הסתום הוא כנגד ספירת החוכמה שגבוהה מספירת הבינה.

העמוק כנגד בחינת אריך, החלק החיצוני של בחינת הכתר. למעלה כנגד בחינת אטיק, החלק הפנימי של הכתר. עד אין סוף, למעלה מבחינת הכתר. כשהרבד דיבר על הביאור של אבא שלו על הזוהר, הוא למד מכאן מסר לחיים. יהודי צריך תמיד להתמיד ולהעלות גבוה יותר ועוד יותר גבוה. עד כמה טוב וגבוה שהגענו, צריך להתמיד ולהמשיך ולעלות הלאה.

גם אם הגענו לנגב, למידת החסד, ואנחנו מושלמים בה, אברהם אבינו מלמד אותנו, וילך למסעיו מנגב. להמשיך הלאה, להתקדם מהנגב ולעלות עוד ועוד. הרבי כותב שחמש הרמות הרוחניות שהזוהר מציין, ושאבא שלו מקביל אותן לעולם הספירות, מקבילות לחלקי הנפש שלנו, שבהם עלינו לעלות ולהתקדם עוד ועוד. הרמה הראשונית היא המעשה, הדיבור והמחשבה שלנו. הרמה השנייה היא המידות והרגשות. הרמה השלישית היא השכל וההבנה. הרמה הרביעית היא כוח האמונה שמעל השכל. והרמה החמישית היא כוח מסירות הנפש של היהודי. ועד כמה המקום הטוב שאנחנו עומדים בו, בכל אחד מאותן חמש הרמות, עלינו ללמוד מאברהם אבינו וילך למעשיו, להתקדם ולצעוד קדימה גבוה יותר.