גם ׳ימין׳ וגם ׳שמאל׳

כשהזוהר כותב על המעלה של כנסת ישראל, הוא מגדיר אותה כנסת ישראל ינקה מתרי סתרי. השתא ברחמי, השתא בדינא. כנסת ישראל יונקת משני צדדים, עתה ברחמים ועתה בדין. המשמעות של כנסת ישראל זו ספירת המלכות שכונסת לתוכה את האורות מכל הספירות. ורבי לוי יצחק מסביר שזה תוך דברי הזוהר, כנסת ישראל, עיינתה מטראי סתר, היא יונקת משני צדדים, כי ספירת המלכות מקבלת גם מהחסדים, גם מהגבורות, והתוכן של ה'השת'א ברחמי, ה'השת'א בדי-נא, הוא כך, המובן של ה'השת'ה, הוא עכשיו, כעת, בזמן הזה, לפני זמן הגאולה, ה'השת'ה, ספירת המלכות מקבלת משני הצדדים, גם חסדים, גם גבורות, ה'השת'ה ברחמי, ה'השת' בב'נע, אבל עתיד לבוא, לבוא. בגאולה הקרובה, ספירת המלכות תקבל רק מצד החסדים. כשהרבע דיבר על דברי הזוהר האלה, הוא הסביר שהזוהר לא בא לומר שבאופן כללי האדם צריך לאחוז בשתי חלקי הנפש, גם בקו של חסדים וגם בקו של גבורות.

אלו דברים פשוטים שהזוהר לא צריך להדגיש אותם. דברי הזוהר באים ללמד שצריכים לאחוז בשניהם במקביל, בבת אחת. השתא ברחמא, השתא בדינא. למרות שחסד וגבורה מנוגדים זה לזה, אנחנו צריכים להתנהג בשני הניגודים האלה ביחד. או כמו שרבי לוי יצחק כותב, השת כפשוטו, דהיינו עכשיו ועתה. כדוגמה לזה אנחנו מוצאים באברהם אבינו, הוא היה איש החסד, אבל באותה הזדמנות שהוא הכניס אורחים והאכיל אותם מכל טוב באמצע המדבר, הרי במידה והאורחים לא רצו לברך את הקדוש ברוך הוא על האוכל, אברהם אבינו העמיד אותם במצב של צער. הוא החזיק בצער ובחסד באותו רגע. הוא אירח אותם ברוחב לב, תוך מידת החסד וכדי להעניק להם חסד גדול יותר שהם יכירו במי שאכלתם משלו אם הם סירבו לכך אז במקביל למידת החסד הוא נאלץ לאחוז גם במידת הדין. והרבב חידד את הדברים ביחס אלינו.

הצורך לאחוז בשני הניגודים האלה במקביל בא לידי ביטוי כשאנחנו יוצאים לפעול על יהודי להניח תפילין ואחרי שהוא הניח נפרדים ממנו עם מילה טובה עם חיוך ורגש של אהבת ישראל צריך לוודא שהיחס החיובי מצידנו לא יהיה סוג של הכשר על כללות אורח החיים שלו. אנחנו צריכים לתת לו את ההרגשה שלא די בקיום מצווה אחת, אלא צריך לשאוף למקסימום. אמנם כעת התחלנו עם מצווה אחת, אבל זו רק ההתחלה. צריכים להתנהל עם שני הידיים יחד, גם עם ימין מקרבת וגם עם שמאל דוחה. השתא ברחמי, השתא בדינא. וביחס להתנהלות הכפולה, למרות שאנחנו אוחזים את שתי הידיים יחד, צריכים לשים לב לדיוק בדברי חז״ל. את המקרבת, את החיבור והקירוב, צריך לעשות בימין, שצד ימין הוא הצד החזק והדומיננטי.

ימין מקרבת. ואילו את הדוחה, את התנועה של הגבורה, גם כשצריך לעשות אותה, אבל היא נעשית בשמאל. שמאל דוחה, עם הצד השמאלי, שמכונה יד קהה, עם היד החלשה.