האות שבאמצע התורה

פרשת שמיני ממוקמת בדיוק באמצע חמישה חומשי תורה. חז״ל אומרים שהאות שהיא האמצע של כל האותיות שבתורה, היא האות ו של המילה גחון שבסיום הפרשה. האות ו של כל הולך על גחון. זו אות שהיא כתובה בספר תורה כאות גדולה יותר משאר האותיות. מה מיוחד דווקא באות הזו שמופיעה במילה הזו שדווקא היא האמצע של התורה? מה התוכן הפנימי של זה?

בפרק ב' של ספר יהושע כתוב, ונתתם לי אות אמת. ובספר הזוהר לפרשת ויקרא כתוב שאות אמת זו האות ו. דא אות ו דא יקרא אות אמת. זו אות ו שהיא נקראת אות אמת. מה תוכן הדברים? רבי לוי יצחק מציין למקום אחר בזוהר שם כתוב כך זכאין אינון ישראל דא ידין אורכו דמלכה קדישא, ויאדין אורכו דאורייתא למהך באורך קשות, למי זכה בהו, בעלמא דין ובעלמא דעת. זכאים הם עם ישראל, היוודעים את דרכיו של המלך הקדוש, של הקדוש ברוך הוא, ויודעים את דרכי התורה ללכת בדרך אמת, לזכות על ידם, בעולם הזה ובעולם הבא.

רבי לוי יצחק כותב שמשמע מדברי הזוהר, שלא מספיק ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, אורכו דמלכה קדישא, אלא בנוסף לזה צריך ללכת גם באורך קשות, בדרך אמת, ורק על ידי שני הדרכים האלו זוכים באלמא דן ובאלמא דעתה, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. דברי הזוהר האלו דומים לפסוק בספר תהילים, כל אורחות השם חסד ואמת. הדרכים של הקדוש ברוך הוא הם חסדים, כל אורחות השם חסד, ודוד המלך מוסיף וכותב גם ואמת, כל אורחות השם חסד ואמת, כמו שכתוב בזוהר, גם אורך דמלכה קדישא וגם באורך קשות.

הסיבה שלא מספיק רק חסד, כי מחסדים לבד יכול להיות יניקה לצד השלילה, לצד הקליפה. כמו שמאברהם אבינו שמבחינת חסד יצא ממנו ישמעאל. וכדי לשלול לצד הקליפה לא מספיק חסד לבד אלא צריך גם באמת. כמו שהקדוש ברוך אומר על המעלה של אברהם אבינו, כי ידעתיו למען אשר אצווה את בניו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט. לא מספיק דרך השם לעשות צדקה, צדקה היא ממידת החסד אלא הקדוש ברוך הוא אומר לעשות צדקה ומשפט ומשפט זו הבחינה של אמת בסוף פתח אליהו אנחנו אומרים משפט עמודא דאמצעיתא ולא משפט ידיעה דאיהו רחמי משפט זו בחינת הרחמים הקו האמצעי מידתו של יעקב אבינו מידת אמת תיתן אמת ליעקב צריך גם צדקה וגם משפט גם חסד וגם אמת ועל ידי התוספת של האמת זוכים באלמא דין ובאלמא דעתה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

למה דווקא על ידי האמת זוכים לשני העולמות? כי האמת, אורח קשות, מצילה מהדרך ההפוכה, מהדרך של השקר, הדרך של הנחש הקדמוני. הנחש שיקר ואמר לחווה שאם הם יאכלו מאצה דעת, לא מות תמותון. הוא השתמש בדרך של שקר והוא כפל את המילים שלו לא מות תמותון. וכפל המילים שלו הוא, שהיא והאדם הראשון לא ימותו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. וכיוון שהנחש שיקר, הוא נענש בעונש של על גחונך תלך, כמו שחז״ל אומרים שלנחש היו רגליים, וקצצו לו אותם כי לשקר אין רגליים, ולכן נגזר עליו על גחונך תלך.

והדרך להינצל מהשקר של הנחש, הדרך להינצל מהשקר הכפול שלו, לא מות ומותון, הדרך להינצל ממוות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, הוא על ידי אמת, על ידי אורח קשות, על ידי הקו האמצעי של יעקב, על ידי אורח קשות, על ידי אמת, זוכים ב'אלמא דיינ' ו-B'למא דת' גם בעולם הזה, וגם בעולם הבא. זה עומק ההבנה של האות ו' שכפי שהוזכר בתחילת הדברים, היא א' אמת, דווקא האות הזו, היא האמצע של התורה, והיא מופיעה דווקא במילה גכון, קול הולך על גכון, כשהמשמעות של הולך על גכון זה הנחש.

כי כללות קול התורה, כללות קול תריגי המצוות, המצוות מחולקים לשני סוגים, למצוות תעשה ולמצוות לא תעשה. מצוות תעשה הם חסדים, מצוות לא תעשה הם גבורות, והמטרה של כל המצוות היא הקו האמצעי, תחינת אמת, האות ו, אות אמת. הנחש, השקרן, הוא הולך על גחון, הוא מנסה להסתיר את הו, והתפקיד שלנו, המטרה של התורה ללכת דווקא בדרך אמת, לתקן את הקלקול של הנחש, לתקן את השקר שלו. ולכן האות ו, אות אמת, הקו האמצעי, היא זו שמחברת ומאחדת את שני החלקים של התורה, את המצוות של החסד ושל הגבורה, והיא מופיעת דווקא במילה גחון שמרמזת על הנחש. כי התורה היא מבחינת אמת והיא התיקון לחטא של הנחש.