טלית ותפילין - מי קודם?

על הזוהר לפרשת במדבר יש לרבי לוי יצחק הערה אחת בלבד, הערה קצרה מאוד שהיא בעצם הפניה להערה אחרת שלו על הזוהר. נעסוק בהערה הזו. בזוהר לפרשת במדבר מובא סדר היום של היהודי. בלילה בזמן השינה הנשמה עולה למעלה ובבוקר הקדוש ברוך הוא מחזיר אותה לאדם. והזוהר כותב, לבטר דקאם, אחרי שאדם קם מהשינה, אייל ביקנישתא, מאטר בטטפה, איתקסה בכיסוי דציצית. הוא נכנס לבית הכנסת, מתעטר בתפילין ומתכסה בכיסוי הציצית. והזוהר ממשיך הלאה בסדר היום, בסדר התפילה. רבי לוי יצחק מתמקד בשורה הזו של הזוהר וכותב כמה מילים. עיין מה שנרשם בסייעתא דשמיא, לעיל בפרשת קדושים, דף פא עמוד א'.

הוא מפנה להערה שהוא כתב על הזוהר לפרשת קדושים, על מה שכתוב בזוהר בדף פא עמוד א. שם בזוהר מובא הסבר על כך שעם ישראל נקראים קדושים, קדושים תהיו. ורבי אבא אומר שם שעם ישראל הוא גוי אחד בארץ, עם ישראל הוא עם יחיד שמאוחד עם הקדוש ברוך הוא, והוא העניק להם מצוות, והוא מדבר על מצוות התפילין. ושם כתוב בזוהר, כתברנש ענך תפילין ויתחפה בכיסויה די מצווה. כשאדם מניח תפילין ומתכסה בכיסוי של מצווה, שמשמעות הדברים היא הטלית.

והתוצאה היא שהוא התעטר באיתרין קדישין, הוא מתעטר בעטרות קדושות כמו למעלה, והוא נקרא אחד. וכשנשים לב לדברי הזוהר, נראה שגם בפרשת קדושים וגם בפרשת במדבר, הזוהר מקדים את הנחת התפילין להתכסות בציצית. בפרשת קדושים הזוהר כותב, כתברנש ענך תפילין ואיתכפה בכיסוי דמצווה. וכך גם בפרשת במדבר הוא כותב איילה בכנישתה, איתעתר בתודפה, איתכסה בכיסוי דתצית. קודם מוזכר הנחת תפילין ורק אחר כך ההתכסות בטלית, בשעה שסדר הדברים הוא הפוך. קודם אנחנו מתעדפים בטלית ורק אחר כך ורק לאחר מכן מניחים תפילין. ולמה הזוהר מקדים את התפילין לטלית?

זו הסיבה שרבי לוי יצחק מפנה בהערה שלו כאן בפרשת במדבר להערה שלו בפרשת קדושים, שם הוא מסביר את הדברים. הוא מסביר שם כך דברי הזוהר, ויתחפה בכיסוי הדה מצווה, מתכסה בכיסוי של מצווה בטלית, לא מדברים על העיטוב בטלית של לפני הנחת תפילין, אלא על מה שצריך לעשות אחרי הנחת תפילין. אם אצטט את הלשון של ההערה של רבי לוי יצחק, הוא כותב כך ויש לומר, התחפה בכיסוי הדה מצווה אין הכוונה על הנחת הטלית, כי באמת הנחת הטלית צריכה להיות קודם הנחת תפילין, אלא מה שמכסה את התפילין אחר שהניחם בהטלית. אחרי שאדם מתעטף בטלית ואחר כך הניח תפילין, כפי הסרט בהלכה, הזוהר כותב שאחר כך צריך לכסות את התפילין עם הטלית.

ולכן, גם בפרשת קדושים וגם בפרשת במדבר, הזוהר מקדים את הנחת התפילין להתכסות בטלית, כי הזוהר מדבר על הכיסוי של התפילין עם הטלית אחרי סיום הנחת התפילין. רבי לוי יצחק מסיים את ההערה שלו עם הפנייה לספר משנת חסידים. הספר משנת חסידים נכתב על ידי המקובל רבי עמנואל חי ריקי שחי באיטליה ונפטר בשנת התקג. הספר הזה הוא סידור וביאור של כתבי הריזל. והמדהים הוא שרבי לוי יצחק כתב תארה זו על הזוהר, כשהוא נמצא בגלות, במקום נידח בקזחסטן, בלי ארון ספרים לידו, והוא מפנה מהזיכרון שלו למיקום המדויק בספר הזה במשנת חסידים. רבי לוי יצחק מסיים את ההערה הזו והוא כותב, כמו שכתוב במשנת חסידים, מסכת הנחת תפילין, פרק ב', סוף משנה ט', הפניה מדויקת לנקודה היכן כתובים הדברים.

ושם במשנת חסידים, במיקום שרבי לוי יצחק מפנה אליו, אחרי ההסבר על פי קבלה של כל סדר הנחת התפילין, מה צריך לעשות ומה לכוון, כתוב כך, וכל זה יעשה מעומד, ויכסה תפילין שהן מוחין פנימיים בטלית שהוא המקיף. אחרי שמסיימים את הנחת התפילין, יש לכסות את התפילין עם הטלית. כמו שרבי לוי יצחק מדייק בדברי הזוהר בפרשה שלנו ובפרשת קדושים.