צדקה כפולה תציל ממות כפול - רעיון מתורת הקבלה

מושלם כולנו מכירים את הפסוק מספר משלי, וצדקה תציל ממוות. הפירוש הפשוט של הפסוק הוא שבכוחה של נתינת הצדקה להציל את הנותן ממוות חלילה. אבל יש בו גם משהו עמוק יותר. על הפסוק הזה אומר רבי יוסי בספר הזוהר שהצלה ממוות היא לאלו דמשתדלין באורייתא, אלו המתייגעים בתורה ולאלו הנותנים צדקה בטריין גבנין ובטריין סיטרין, בשני גוונים ובשני צדדים. מה משמעות הדברים? מדוע הזוהר כותב שנדרשת יגיעה בתורה, דמשתדלין באורייתא, ומה המשמעות של שני הגוונים ושני הצדדים?

רבי לוי יצחק מבאר את דברי הזוהר ואומר במילים וצדקה תציל ממוות, המילה מוות מופיעה פעמיים. פעם אחת במפורש, וצדקה תציל ממוות, ופעם נוספת בראשי התיבות של המילים, וצדקה תציל ממוות. האותיות ו, ת, מ יוצרות את המילה מוות. כי ישנן חלילה שני סוגים של מוות, זה הגלוי וזה הנעלם. מות הגוף בעולם הזה ומות הנשמה בעולם הבא.

רבי לוי יצחק מוסיף וכותב שהשורש לאפשרות של מוות חלילה הוא מעולם התוהו. ושימו לב, כאשר התורה כותבת אודות המושג תוהו, גם שם אנו מוצאים את המילה תוהו פעמיים. פעם אחת במפורש ובגלוי, ופעם נוספת בראשי תיבות, בדיוק כמו בפסוק וצדקה תציל ממוות. בתחילת חומש בראשית כותבת התורה והארץ הייתה תוהו, ובמילים האלו מופיעה המילה תוהו במפורש וגם בראשי תיבות והארץ הייתה תוהו. האותיות ו, ה, ת, יוצרות את המילה תהו.

ועל ידי לימוד התורה ונתינת הצדקה וצדקה תציל ממוות, ניצולים משני סוגי המיתה האלו. הן זה המפורש והגלוי והן זה הנסתר. גם זה של הגוף וגם זה של הנשמה. כי לימוד התורה יכול להיות בשתי רמות. ישנו לימוד תורה באופן רגיל, ללא יגיעה מיוחדת, וכמובן במסכת חגיגה וכן בספר התניא, שישנו לימוד של מי ששונה פרקו מאה פעמים, אדם הלומד פרקו כפי הרגילות השגרתית.

וישנו לימוד תורה נעלה יותר, לימוד מתוך יגיעה, מעבר לרגילות, מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד. כמו כן, גם בנתינת הצדקה ישנן שתי רמות. אדמור הזקן מבאר בספר התניא שיש צדקה שמוגדרת בשם מעשה הצדקה, ויש צדקה שנקראת עבודת הצדקה. ישנו מעשה הצדקה, יהודי הנותן צדקה מכוח העובדה שהטבע שלו הוא טבע רך, עם ישראל מטבעם הם רחמנים, גומלי חסדים, ומשום כך הוא נותן צדקה. אבל יש גם עבודת הצדקה. צדקה הנתנת מתוך עבודה, מתוך יגיעה, נתינה מעבר למידת הרחמנות הטבעית. לאור הבנה זו, כותב רבי לוי יצחק שזהו תוכן דברי הזוהר על הפסוק וצדקה תציל ממוות, לאלו דלמינשתדלבאורייתא, המתייגעים בתורה, ובטרנגווניין, ובטרנדססיטרין, בשני גוונים ובשני צדדים. על ידי לימוד התורה הכפול, לא רק מאה פעמים כפי הרגילות, אלא גם לימוד מתוך יגיעה, מעבר לרגילות, דלמינשתדלבאורייתא, ועל ידי נתינת צדקה כפולה, לא רק מצד הטבע הרחום של היהודי, מעשי הצדקה, אלא גם נתינת צדקה מעל ומעבר לטבע, נתינה המוגדרת כעבודת הצדקה, אזי וצדקה תציל ממוות משני הסוגים של מוות חלילה.

לא רק ממוות גלוי, אלא גם ממוות של ראשי תיבות. לא רק ממוות של הגוף, אלא גם ממוות של הנשמה. זה תוכן דברי הזוהר טריין גבנין וטריין סיטרין. גבנין, גוון, הוא דבר מוגדר וברור, הוא דבר גשמי שאפשר להורות עליו באצבע. לעומת זאת, סיטרין, צד, הוא דבר מופשט. הוא לא מוגדר באופן החלטי. ישנן טריין גבנין, שני דברים שהם גוון, דברים מוגדרים ומוגבלים, ואלו הם לימוד התורה באופן שגרתי, נתינת צדקה רק כפי הטבע, ועל ידם האדם ניצל ממוות גשמי, וצדקה תציל ממוות זה הכתוב בגלוי. וישנו גם טריין סיטרין, שני צדדים, דברים שהם לא מוגדרים, או יותר נכון לומר לא מוגבלים, ואלו הם לימוד תורה מתוך יגיעה, דמשתדלה באורייתא, נתינת צדקה מעל ומעבר לטבע של היהודי, עבודת הצדקה, ועל ידם האדם ניצל גם ממוות רוחני, גם מות הנשמה.

מהמוות המרומז בראשי התיבות של וצדקה תציל ממוות.