עוף מול בהמה, מי גדול יותר

מה חשוב יותר? מה גדול יותר? עוף, תור ובין יונה קטנים, או שור מגודל? בפרשת ויקרא התורה פותחת בדינים של הקרבת קורבן בהמה, בקר או צאן, ובסיום הפסוקים האלה התורה כותבת עולה הוא אישי ריח ניחוח להשם. והתורה ממשיכה וכותבת את דיני קורבן עולת עוף, ובסיום הפסוקים שעוסקים בקורבן מהעוף, גם שם היא כותבת, עולה הוא, אשי ריח נכוח לה' ורש״י שם כותב, בפסוק שמסכם לדיני קרבן העוף, למה גם בקרבן עוף וגם בקרבן בהמה, התורה כותבת, אשי ריח נכוח לה' הוא כותב כך ״נאמר בעוף ריח נכוח, ונאמר בבהמה ריח נכוח, לומר לך, אחד המרבה, ואחד הממית, ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים״. המובן של רש״י הוא, שגם אם אדם מביא דבר גדול, המרבה, עולת בהמה, בהמה וגם אם יביא דבר קטן הממעיט עולת עוף שניהם ריח ניחוח להשם כי העיקר הוא שיכוון את ליבו לשמיים.

ורבי לוי יצחק שואל שאלה מתבקשת מיד אחרי דיני קרבן עוף התורה ממשיכה וכותבת על מנחת סולת ונפש כי תקריב קרבן מנחה להשם סולת יהיה קרבנו וגם שם בהמשך הפסוקים כתוב אישי ריח ניחוח להשם ובמסכת מנחות למדים מכך נאמר בשור הגס אישי ערך ניחוח לעשן, ובעוף הדק אישי ערך ניחוח לעשן, ובמנחה אישי ערך ניחוח לעשן, לומר לך אחד המרבה ואחד עממית וכו'. וכיוון שחז״ל מציינים גם את מנחת הסולת, למה רש״י, בפירוש שלו כאן בפרשה, מתייחס רק לעולת הבהמה ועולת העוף, ורק על שניהם הוא כותב אחד המרבה ואחד עממית, והוא לא כולל בהבנה הזו גם את קורבן המנחה, את מנחת הסולת. סולת.

לרבי לויצחק יש כמה הסברים בעניין. במסגרת הזו אחזור על ההסבר שבעולם הפשט. הוא כותב שאת הקורבן הזה של מנחה, קורבן סולת, שזה קורבן של עני, אי אפשר להכניס לאותה קטגוריה יחד עם עולת בהמה או עולת עוף. אי אפשר להכניס את המנחה הזו להגדרה של אחד המרבה ואחד המנמית. כי על המנחה הזו התורה פותחת וכותבת, ונפש כי תקריב קורבן מנחה. ורשי מסביר למה כאן התורה כותבת ונפש כי תקריב, למה ונפש?

לא נאמר נפש בכל קורבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה? אני. אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו. המנחה שהאני מביא זו ונפש כי תקריב, הוא מקריב את הנפש שלו. וכיוון שזו הקרבה של נפש, אי אפשר לכלול נפש באותה קטגוריה יחד עם עולת בהמה ועולת עוף. או בלשון של רבי לוי יצחק, זה הרבה יותר שלא בערך מקורבן בהמה ועוף שאינו מקריב נפשו בהם, ואי אפשר לומר אותם בחדא מחתא, אחד אמרבה ואחד עממית.

אבל אם כך, אם כפי ההסבר של רבי לוי יצחק למה הגמרא כן כוללת אותם יחד, על זה יש לרבי לוי יצחק הסבר מיוחד, אבל לא ניגע בזה כעת. בהמשך הדברים רבי לוי יצחק מבאר עוד דבר מעניין ברשי הזה. רשי כותב נאמר בעוף ריח ניחוח ונאמר בבהמה ריח ניחוח. הוא מתחיל עם עוף וממשיך עם בהמה. ורשי מסביר, לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים. בחצי הזה של ההסבר שלו, רשי מקדים את אחד המרבה לפני אחד הממעיט. לכאורה, בהבנה שטחית, אם רשי פתח וכתב נאמר בעוף ואחר כך נאמר בבהמה, שעוף הוא מועט יותר מבהמה, שהיא גדולה יותר, היא המרבה, הוא היה צריך לומר לך אחד הממעיט ואחד המרבה, לכתוב קודם את הממית ואחר כך את המרבה.

מכך שרש״י מקדים את העוף לפני הבהמה, ומיד לאחר מכן הוא מקדים את המרבה לפני הממית, משמעות הדברים שבשונה מההבנה הראשונית שיש לנו, העוף הוא בעצם אחד המרבה, ואילו הבהמה היא אחד הממית. איך זה ייתכן? רבי לוי יצחק מסביר כמה הסברים, להתמקד כאן בשניים מההסברים שלו. .

‫הסבר אחד הוא, ‫במשנה הראשונה של מסכת כינים,‫אומרת המשנה, ‫עולת העוף נעשית למעלה,‫ ועולת הבעמה למטה. ‫‫את עולת העוף מולקים למעלה,בראש המזבח, ‫את הדם שלה ממצים ‫על חציו העליון של המזבח, בחלק הנעלה יותר של המזבח, ‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫we -‫‫‫we -ve-i-i-f הוא זה שמוגדר אחד המרבה ולא הבהמה.

הסבר נוסף שהוא כותב בסגנון של תורת הקבלה, עוף שהגימטריה שלו היא 156 זה שלוש פעמים בן, זה שש פעמים שם יקווקה, ואילו בהמה שהיא בגימטריה 52 היא רק פעם אחת בן, רק פעמיים שם יקווקה, כך שבמשמעות הרוחנית הפנימית שלהם עוף הוא המרבה ביחס לבהמה שהיא עממית, כך שהסדר ברש״י מדויק גם על פי תורת הקבלה.