״מזוזה של אחדות״

בפרשת ועד חנן מופיעה פרשת שמע ישראל, ואחד הפסוקים שבה עוסק במצוות מזוזה וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. ספר הזוהר על הפרשה מפליא את מעלת מצוות מזוזה, ולרבי לוי יצחק יש הסבר מעניין על הדברים. בספר הזוהר על הפרשה יש אריכות גדולה על מעלת מצוות המזוזה, על מעלת השמות הקדושים שיש בה ועל ההגנה שהיא מעניקה כאשר קובעים אותה על פתח הבית, ורבי לוי יצחק דן בהרחבה בדברי הזוהר. רגע כאן בנקודה קצרה מהדברים שלו.

בזוהר כתוב ורזה דמי אמנותא מזוזה כללה דחר ונוקבה כחדה. סוד האמונה המזוזה כוללת כאחד זכר ונקבה, במובן של חיבור של שש הספירות שהם משולים לזכר וספירת המלכות שהיא משולה לנקבה. רבי לוי יצחק כותב שהדבר בא לידי ביטוי במילה מזוזה. המילה מזוזה מאחדת בתוכה גם זכר וגם נקבה.

המילה המזוזה מורכבת מהאותיות מ-זו-זה. זה זה לשון זכר, זו זה לשון נקבה. והאות מ שבתחילת המילה היא מסמלת את החיבור ביניהם, החיבור הראשוני של האיש והאישה. כפי שחז״ל אומרים, מ יום קודם יצירת הבלד, בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני. האות מ, שהיא כנגד המ יום, 40 יום, שלפני היצירה, שכבר אז נוצר החיבור הרוחני בין זו לבין זה.

רבי אלי יצחק מוסיף ומציין שגם במילה זו וזה עצמם יש חיבור של זכר ונקבה. האות ו היא כנגד שש המידות, שהם כאמור נמשלים לזכר. האות ה היא כנגד ספירת המלכות, שהיא משולה לנקבה. ובמילה זו, שהיא לשון נקבה, מופיעה אות ו, שהיא כנגד שש המידות, זכר. ובמילה זה, שהיא לשון זכר, מופיעה אות ה, שהיא כנגד ספירת המלכות, נקבה. חיבור כפול של הייחוד במילה מזוזה.

רבי אלי יצחק מרחיב במשמעות הפנימית של הדברים, ובהמשך הרשימה שלו הוא מוסיף את הרעיון הבא. במזוזה ישנן שתי פרשיות. פרשת שמע ישראל ואהבת את השם אלוקיך, ופרשת והיה אם שמוע תשמעו. בתורת החסידות מובא שהפרשה הראשונה, שמע, שייכת לבחינת החסד. הפרשה פותחת במילה ואהבת, שהתוכן שלה הוא מידת אהבה, חסד. ואילו הפרשה השנייה, והיה אם שמוע, שייכת לבחינת הגבורה. בפרשה השנייה מופיע הפסוק, ישמרו לכם פן יפתה לבבכם. יש שם ביטויים של עונשים חלילה, אם עם ישראל לא יתנהג כפי שנדרש ממנו, כך שהיא בחינת גבורה.

אחד ההבדלים בין מידת החסד למידת הגבורה, שמידת החסד היא הראשונה של שש המידות, כך שהיא מסמלת את הזכר. ומידת הגבורה היא המקור והשורש של ספירת המלכות. מלכות נבנית מהגבורות, כפי הלשון בספרי קבלה. לא כאן המקום לעסוק במשמעות הדברים, אבל מה שנוגע לנו הוא שגבורה שייכת למלכות, וכפי שהוזכר קודם, ספירת המלכות מסמלת את הנקבה.

במילים אחרות, פרשת שמע, מבחינת חסד, מקבילה לזכר זה, ופרשת ויהיה עם שמוע, בחינת גבורה, מקבילה לנקבה זו. הוזכר קודם שהמילה זה, זכר, כוללת בתוכה את האות ה, נקבה, והמילה זו, נקבה, כוללת בתוכה את האות ו, זכר, והחיבור הזה, הייחוד הזה, בא לידי ביטוי גם בשתי הפרשיות שבמזוזה.

בפרשה הראשונה, חסד, מהמילים ואהבת את השם אלוקיך עד לסוף הפרשה, עד המילה ובשעריך, יש מ' ב' מילים. 42 מילים. והמספר מ״ב, שם מ״ב, הוא שם של גבורה, של העלאה, והוא משוייך כאן לפרשה הראשונה, חסד, חיבור של חסד וגבורה, זכר ונקבה. ופרשת ויים שמוע, גבורה, מופיע בספרי קבלה שהיא שייכת לשם ע״ב, והמספר ע״ב הוא שם של מידת החסד, של המשכה. המילה חסד היא בגמטיה 72 ע״ב, וכאן השם ע״ב משוייך לפרשה השנייה, גבורה, כך שגם פרשה זו מאחדת חסד וגבורה, זכר ונקבה.

האיחוד הכפול הזה של הספירות שבשתי הפרשיות שבמזוזה מקביל לאיחוד הכפול של האותיות שמרכיבות את המילה מזוזה. כעת, דברי הזוהר שהוזכרו קודם, מזוזה, כללה, דחר ונוקבה כאחדה, מקבלות הבנה הרבה יותר עמוקה.