פרשת ואתחנן. ״אחד״ מול ״אחר״

בפרשת ויתחנן אנו קוראים את הפסוק שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. בספר התורה האות ד' של המילה אחד כתובה בגודל שונה משאר האותיות. היא גדולה יותר, היא נקראת ד' רבתי. כנגד ד' רבתי זו, יש בתורה אות רבתי דומה אבל שונה לחלוטין. בפרשת כי תישא אומרת התורה, כי לא תשתחווה לאל אחר, ושם האות ר' של המילה אחר היא ר' רבתי. מובא על כך במדרש, שאם מחליפים חלילה את האות ד' של השם אחד באות ר' של אל אחר, זו לא רק החלפה של אות, אלא בלשון המדרש, נמצא אתה מחריבת את כל העולם כולו.

אודות מילים אלו, אחד, המבטא את אחדותו של הקדוש ברוך הוא, והקצה המנוגד לו, אחר, אלוהים אחרים, כותב רבי לוי יצחק רעיון מיוחד. ישנו ביטוי בחז״ל האומר כל המוסיף גורע. משמעות הביטוי היא שתוספת על התורה, כל המוסיף, יוצר במקום תוספת גירעון וחיסרון. רעיון זה בא לידי ביטוי מדהים במילים אחד ואחר.

בשני המילים האותיות הראשונות זהות א' וח'. ההבדל הוא באות האחרונה. במילה אחת הסיום הוא באות ד', ובמילה אחר הסיום הוא באות ר'. ההבדל הוא גם בערך המספרי וגם בצורת האות. הערך של האות ד' הוא 4, ואילו הערך של האות ר' הוא 200. כאשר מישהו מוסיף, הוא רוצה לעשות חלילה מאחד אחר, הוא רוצה להוסיף על הערך המספרי ליצור מד' 4, ר' 200. ההפרש בין 4 לבין 200 התוספת היא 196. המספר 196 זו הגימטריה של המילה קוץ. התוספת של 196 קוץ של הערך המספרי של האות ר' על הערך של האות ד', כל המוסיף זה בדיוק החיסרון והגירעון, זה גורע שנעשה בצורה של האות.

ההבדל בין צורת האות ר' לצורה של האות ד' היא בקוץ שבצד האחורי של האות. באות ד' יש מעין קוץ קטן, ואילו באות ר' התוספת הזו איננה. כל המוסיף, התוספת של הערך המספרי בין ד' לר', התוספת של 196 של קוץ זה בדיוק הגורע. זה החיסרון שיוצרים בצורת האות. מורידים ממנה את הקוץ, התוספת היא הגירעון.