בשלח - שכר העניים

בזוהר לפרשה מובא פסוק מתהילים אשרי משכיל אל דל. בזוהר כותב כמה גדול שכרם של העניים אצל הקדוש ברוך הוא, כמה תקיפה איגרא דמסכנה קמי קדש בריכו. ובהמשך לזה רבי חייא מצטט את הפסוק מתהילים כי שומע אל אביונים השם, והוא שואל, ואיך הקדוש ברוך הוא שומע רק אל האביונים וכי את האחרים הוא אינו שומע? השיב לו רבי שמעון שאכן לאביונים יש אוזן קשבת יותר מאשר לכולם, הם קרובים יותר אל הקדוש ברוך הוא, הפסוק אומר, לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה. ולת לך בעלמא דעי וטביר ליבה כמסכנה, ואין לך בעולם שבורי לב כמו עניים.

לרבי אלי יצחק יש הסבר ארוך על דברי הזוהר האלו, הוא מסביר את עומק הדברים. בין הדברים הוא כותב שבהבנה של רבי חייא, המשמעות הפנימית של אביונים אלו הספירות נצח ועוד. בתורת הסוד, שתי הערבות שבארבעת המינים, מקבילות לספירות נצח ועוד. הערבות הן בהן לא טעם ולא ריח, הן עניות מכל מעלה. ורבי חיה התפלא, וכי הקדוש ברוך הוא מקשיב רק לאלו שבבחינת נצח ועוד? הרי אנחנו אומרים בתפילה כי אתה שומע תפילת קול פה. והמשמעות הפנימית של המילים קול ופה הם הספירות יסוד ומלכות. קול הוא כנגד ספירת היסוד, זאת הלכתוד הפסוק כי קול בשמיים ובארץ. המילה כל, ספירת היסוד, מאחדת את השמיים ואת הארץ, את שש הספירות עם ספירת המלכות, ופה הוא כנגד ספירת המלכות, כמו שכתוב בפתח אליהו, מלכות פה.

וכיוון שקדוש ברוך הוא שומע תפילת כל פה את יסוד ואת מלכות, מה התוכן של שומע לביונים השם? רק את נצח ועוד. הסביר לו רבי שמעון שהמשמעות הפנימית של לביונים היא אכן הספירות, יסוד ומלכות, ולא כפי ההבנה הראשונה שלו, ורבי לוי יצחק מרחיב בעומק הדברים. כשהרבד דיבר על דברי הזוהר האלו, הוא שאל מה התוכן של כמה גדול שכרם של העניים. שכר הרי הם מקבלים על עשייה, על עבודה. עניות של האדם היא לא תוצאה של עבודה שלו. אם האדם יהיה עני או עשיר, זו החלטה של הקדוש ברוך הוא. ומה המשמעות של שכר על עניות? ההסבר הוא, הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו בעולם גם עניים וגם עשירים. כך הוא מנהל את העולם.

אבל העני בא בטענה לבורא העולם, אמנם אתה צריך עניים ועשירים, אבל למה עני הוא זה שצריך להיות עני? למה לא החלפת את התפקידים ביני לבין העשיר? ועל זה אומר הזוהר כמה גדול שכרם של העניים. בגלל שהקדוש ברוך הוא בחר בו כעני, לכן הוא קרוב יותר לקדוש ברוך הוא. בהקשר לזה הרבי ציטט את מה שרבי שמעון בן יוחאי אומר במקום אחר בזוהר, ביחס לאותן נשמות שירדו לעולם עם גוף פגום. שם רשבי אומר שהנשמות האלו סובלות צער וכאב, אבל הקדוש ברוך הוא מתרועע דווקא עם הנשמות האלו, ולעתיד לבוא בבוא הגאולה, איתן הוא ישמח באופן מיוחד יותר מאשר עם שאר הנשמות. בהגדרה רחבה יותר, כל היהודים שנמצאים בדור הזה, דור של עקבתא דמשיחא, של גלות קשה, למרות שייתכן וחלק מאנשי הדור יש חיים מאושרים, יש להם בנים, בריאות איתנה, פרנסה טובה ואולי אפילו עשירות גדולה, אבל העובדה שאנחנו נמצאים בגלות ולא בגאולה, זה מצב של מסכנה, זה מצב של עניות ביחס למצב של גאולה.

וכיוון שתקיף איגרא דמיסקינא גדול שכרם של העניים, כל אחד מאיתנו זכאי לשכר הגדול הזה בגלל עצם העובדה שהקדוש ברוך הוא העמיד אותנו בדור הזה, בדור של הגלות. הלקח מדברי הזוהר הוא עד כמה צריך להתאמץ בנתינת צדקה לעני, בין אם מדובר על עני במובן הגשמי ובין אם מדובר על עני במובן הרוחני, אין עני אלא בדעת יהודי שחסר לו ידיעות בתורה. צריך לזכור שהמצב הזה של עניות לא תמיד תלוי באדם. והתפקיד שלנו הוא לעזור לאותו עני ככל הניתן, להשתדל לתת לו מעל ומעבר, גם בגשמיות וגם ברוחניות, אשרי משכיל אל דל.