להפוך חושך לאור
פרשת מקץ ושבת חנוכה * קטע מתוך הזהר לפרשה, ביאור של רבי לוי יצחק, ומסר לחיים מהרבי
שלמה המלך אומר, וצדקה תציל ממוות. ובזוהר לפרשת מקץ אומר רבי יוסי שמשמעות המילה צדקה היא לא רק במובן של לתת כסף לעני, אלא גם במובן של לימוד תורה באופן של יגיעה, להתייגע בתורה. בפרשת ואתחנן משה רבינו אומר לעם ישראל, וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת. כך שגם התורה נקראת בשם צדקה. ומי שגם מתייגע בלימוד התורה וגם נותן צדקה, עליו אומר שלמה המלך, וצדקה תציל נמות.
לרבה לוי יצחק יש הסבר ארוך על דברי הזוהר האלו, ובין הדברים הוא כותב רמז מיוחד על הקשר שבין ההגיעה בתורה ונתינת הצדקה להצלה ממוות חלילה. ההגיעה בתורה היא בחלק התורה שבעל פה, במשנה ובגמרא. המשנה מחולקת לשישה סדרי משנה, והמספר 6 הוא שווה ערך לאות ו'. נזכור את האות ו', את הגמרא, התלמוד, סידר רב אשי, שהיה דור הארבעים ממשה רבנו, והמספר הארבעים הוא שווה ערך לאות מ'. אז יש לנו את האות מ' שהיא כנגד הגמרא, ואת האות ו' שהיא כנגד המשנה, ועל ידי היגיעה בתורה, בגמרא ובמשנה, באותיות מ' וו', הצדקה הזו של היגיעה בתורה תציל ממוות, מצילה מהאותיות מ' ו' של המילה מוות. והאות ת היא האות האחרונה.
המיקום שלה הוא בקצה האחרון של סדר האותיות. הדבר מרמז על יהודים שעוסקים עם החלק הנמוך של הבריאה, עם העולם הגשמי. יהודים שיוצאים לעסקים, ושם, מתוך המקום הגשמי של העולם, הם נותנים צדקה. נתינת צדקה היא לא רעיון עיוני או משהו רגשי שהם החלקים הנעלים של האדם. לתת צדקה זה דבר מעשי, גשמי, החלק הנמוך, האחרון של כוחות האדם. כך שנתינת צדקה גשמית בעולם הגשמי מקבילה לאות האחרונה, האות ת', והיא כנגד האות השלישית של המילה מוות. ולכן צדקה תציל ממוות. על ידי היגיעה בתורה ועל ידי נתינת הצדקה, היהודי מוגן מכל שלושת האותיות של המילה מוות. כשהרבי הסביר את הדברים של אבא שלו, הוא חידד את הדברים ואמר שעומק ההסבר הוא לא רק שהתורה והצדקה מגינים מדברים שליליים, אלא המיוחד בהם הוא שהם הופכים את השלילה לחיוב, מבררים את העולם ומעלים אותו לטוב וקדושה.
התורה גם דנה בדברים של איסור וטומה, ועל ידי לימוד התורה הם מתעלים לקדושה. והצדקה כסמל של כללות המצוות לא רק דנה על העולם, אלא היא לוקחת חלקים מהעולם הגשמי ומעלה אותם לקדושה. כך שצדקה תציל ממוות זה לא רק הגנה משלילה, אלא זו צדקה שהופכת את השלילה לחיוב. הרעיון הזה של בירור העולם, להפוך את השלילה לחיוב, את החושך לאור, מודגש בימי החנוכה. את נרות החנוכה מדליקים מי שתשכח חמה, בזמן שהעולם חשוך, ומניחים את הנרות על פתח ביתו מבחוץ. נרות החנוכה מאירים את הרחוב, מאירים את העולם הגשמי החשוך, וגם התוכן של חנוכה מדגיש את התורה ואת ההצדקה. את הנרות, נר מצווה ותורה אור, מניחים כפי שהוזכר, על פתח ביתו מבחוץ.
הבית, המקום בו היהודי גר, מסמל את התורה. ובחנוכה מניחים את הנרות על פתח ביתו מבחוץ. הדבר מסמל את ההשפעה של התורה על החוץ, על העולם הגשמי. ובימי חנוכה נהוג להוסיף בצדקה, נהוג לחלק דמי חנוכה לילדים, להרגיל אותם בנתינת הצדקה, כך שבחנוכה לא רק מבררים את העולם על ידי התורה, אלא גם עוסקים בזיכוך ממשי של העולם על ידי נתינת צדקה. כך שחנוכה הוא ביטוי של צדקה תציל ממוות, להפוך את החושך לאור, את העולם הגשמי למקום של קדושה על ידי לימוד התורה ונתינת צדקה.
התמלול נעשה באופן ממוחשב, ועשויות להיות בו טעויות, בייחוד במובאות בארמית. לחיצה על משפט מנגנת את הווידאו מאותו מקום.