מה עושים עם זהב

הזוהר לפרשת קורח פותח במעלה של התורה. אחרי הפתיחה עם המילים על הפסוק, וייקח קורח, רבי אבא מצטט את הפסוק בתהילים שמדבר על המעלה של התורה, הנחמדים מזהב ומפזרת. מה הקשר בין מעלת התורה לסיפור של קורח? רבי אבא מדבר שם על המעלה של התורה ואומר, כמה אילין פתגם מאורייתא, כמה יכיר אינינון, תאיב אינינון לעילה, תאיבין אי נון לכולה. כמה עליונים הם דברי התורה, כמה מכובדים הם. אהובים הם למעלה, אהובים הם לכולם. וכך הוא ממשיך ומתאר את המעלות של התורה. רבי לויצרק מסביר שרבי אבא מתאר כאן את מעלת התורה, כי קורח היה עשיר גדול, היו לו הרבה זהב ופז. והסיבה לכך שהוא היה עשיר גדול, כי השורש הרוחני שלו היה מבחינת הגבורות.

כך שהכל היה אצלו בהתגברות, ולכן גם בעולם הגשמי העושר שלו היה בהתגברות גדולה. מה עוד שגם התוכן הפנימי של זהב מסמל גבורות. וכיוון שבהבנה שלו העיקר הוא צד הגבורות, לכן קורח כפר בתורת משה רבנו, שכדברי הזוהר בהמשך שם, המקור של התורה הוא מקו החסדים, קו הימין. אורייתא יהי חילה דימינה, התורה היא כוח הימין. וכיוון שלדעתו של קורח הגבורות חזקות יותר מהימין, לכן רבי אבא בא לשלול את הגישה הזו, והוא פותח את פרשת קורח ואומר שעם כל המעלה הרוחנית הגדולה של זהב ופז, אבל על דברי התורה הפסוק אומר הנחמדים מזהב ומפז רב. התורה יקרה יותר מהזהב ומהגבורות של קורח. מכך שקורח היה עשיר גדול, וחז״ל אומרים קורח פיקח היה, משמע שבהבנה שלו יש לעשירות חשיבות גדולה.

אבל מה באמת אפשר לעשות עם עשירות במדבר? מה זה נותן לאדם? מזון ומים הוא מקבל כל יום מהקדוש ברוך הוא. אין בסביבה מה לרכוש עם כסף. מה נותנת לו העובדה שהוא עשיר גדול? הרבי הסביר שההבנה היא כי קורח רצה להיות כהן גדול. וחזל קובעים שאחד התנאים למשרה הזו היא שיהא גדול מאחיו באושר. הכהן גדול צריך להיות עשיר יותר משאר הכוהנים. וכיוון שכל אחד מבני הדור שיצא ממצרים היה עשיר גדול, כמו שחז״ל מתארים מה גודל הרכוש שכל אחד מעם ישראל יצא ממצרים. לכן כדי להיות כהן גדול, כורח נאלץ להיות עשיר גדול יותר מכולם. המשמעות הפנימית של הרעיון הזה הוא שהשירות היא דבר מאוד חיובי. עשירות גשמית היא תוצאה של עשירות רוחנית, ויהודי צריך להיות עשיר ברוחניות, וכתוצאה מזה גם עשיר בגשמיות.

אבל יהודי צריך לדעת שכאשר בעזרת השם הוא יתעשר, ראשית עליו לזכור שהשירות היא לא תוצאה של כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החיל הזה אלא הכל זה מהקדוש ברוך הוא, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. ודבר נוסף, הוא צריך לנצל את העושר למטרות של טוב וקדושה. וכאשר האדם זוכה ויש לו רווחה כלכלית, הוא יכול להתמסר ללימוד התורה מתוך שלוות נפש פנימית. את הראש, את המוח, הוא צריך לנצל ללימוד התורה. ואילו העסק יתנהל בעיקר עם הידיים, פחות עם הלב והראש. יגיע כפיך כי תאכל. העסק צריך להתנהל על ידי כפיך, הידיים. ואילו הראש צריך להיות מונח בפתגם מאורייתא, בדברי התורה, כי הם נחמדים מזהב ומפזריו. וגם אם יהודי עדיין עוד לא עשיר, או שהוא חלילה במצב הפוך מהשירות, כאשר הוא התמסר ללימוד התורה, פתגם מאורייתא, חז״ל קובעים כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מאורשע.