לרגל יום ההולדת של רבי לוי יצחק

יום חי בניסן זה יום הולדתו של רבי לוי יצחק, נשמתו עדן. וביום הזה נהוג לקיים כינוס תורה. לרגל היום הזה נעסוק בסיפור שמובא בגמרא, ובמשמעות הפנימית שלו, כפי שרבי לוי יצחק מבאר אותו. במסכת עירובין הגמרא מספרת על רבן גמליאל, שרכב על החמור בדרך מעכו לכזיב, ורבי אלעיה היה הולך אחריו. תוך כדי הרכיבה הם ראו גלוסקין, כיכר חמץ מושלכת בדרך. אמר רבן גמליאל לרבי אלאי שירים את הכיכר. בהמשך הדרך הם פגשו בנוכרי, פנה רבן גמליאל לאותו נוכרי, הוא קרא לו בשמו, מפגאי, כך קראו לאותו נוכרי, ואמר לו, קח את הכיכר מרב אלאי.

והגמרא מסכמת שם את הלקחים שיש ללמוד מהסיפור הזה, וכך היא כותבת, ושלושה דברים למדנו באותה שעה. למדנו שאין מעבירין על האוכלים, מי שמצא דבר מאכל מושלך על הקרקע, אסור לו לעבור עליו אלא יש להרים אותו. דבר שני, ולמדנו שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים, מכך שרבן גמליאל לא אמר לרבי אלי שהוא יכול לאכול את הכיכר. משמעות הדברים היא, כיוון שרוב עוברי הדרך הם אינם יהודים, כנראה שהכיכר הזו היא של גוי, ולכן אין לאכול אותה. ודבר שלישי, ולמדנו שחמצו של נוכרי אחר הפסח מותר בהנאה. הסיפור הזה היה אחרי פסח, ומכך שרבי אלי נתן אותה לגוי, והרי יש לו מזה טובת הנאה, ולמרות שזה חמץ שבר עליו הפסח, בכל זאת הוא מותר בהנאה.

עד כאן דברי הגמרא. רבי אלי יצחק מתייחס בביאור ארוך ומפורט שלו לכל הפרטים של הסיפור. במסגרת הזו ניגע בקצרה בחלק מההסבר שלו. הגמרא אומרת, ג' דברים למדנו באותה שעה, שמדבריו של רבן גמליאל נלמדו שלושה דברים. ורבי אלי יצחק כותב שהפרט הזה מרומז בשם גמליאל. המילה גמליאל היא אותן האותיות גימל אלה. גימל אלו שלושה, ויש שלושה אל, שלושה א' ל'. המשמעות של א' ושל ל' הוא לימוד. א' היא מלשון אולפנה, שהמשמעות שלה היא לימוד, וגם ל' כמובן המשמעות שלה היא לימוד. כך שמדברי רבן גמליאל למדנו ג' א' ל'. שלושה לימודים.

ושלושת הדינים שנלמדו מרבן גמליאל הם כנגד שלושת הקווים. הקו הימני, הקו השמאלי והקו האמצעי. הקווים של עמידות חסד, גבורה ותפארת. הלימוד הראשון הוא אין מעבירין על האוכלים, שהמובן שלו הוא שיש לחוס על האוכל. וההנהגה הזו, לחוס, לרחם, זה ביטוי של חסד. רבי לויצחק גם כותב שאוכל ומזון שניהם מבטאים חסד. ביחס למזון אנחנו אומרים בברכה הראשונה של ברכת המזון, הזן בטובו הוא בחסד, כך שמזון קשור עם מידת החסד. גם הערך של המילה מזון, 103, הוא אותו ערך של דברי דוד המלך בתהילים חסד-קל. מידת החסד והשם קל, שהוא השם של מידת החסד, גם הם בגימטריה 103. כך שמזון שייך למידת החסד. וגם המילה אוכל מרמזת על חסד, כי האותיות של המילה אוכל אלה אותיות א', ל' בשני הצדדים של המילה, ששם קל כאמור שייך למידת החסד, והן מקיפות על האותיות כ',ו' שבאמצע המילה, שכ',ו', 26', זה הערך של שם יקו'ק.

כך שהלימוד הראשון, אין מעבירין על האוכלין, הרחמים על המזון, על האוכל, הוא כנגד מידת החסד. הלימוד השני, הדין של הולכים אחר רוב עוברי דרכים הוא כנגד מידת הגבורה. רבי לוי יצחק מציין לספרי קבלה שכותבים בנושא הערך של המילה דרך, שזה תוכן של גבורות. הוא גם מציין לפסוק בתהילים, אינה בדרך כוחי, שדרך קשורה עם עינוי, עם קושי וצער, שזה תוכן של גבורות.

גם בתחילת פרשת לך לך, כשהקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם אבינו ועסך לגוי גדול, כותב שם רשי שאברהם אבינו היה זקוק לברכה הזו כשהוא יוצא לדרך מחרן לארץ כנען, כי הדרך גורמת להתמעטות. לחיסרון בשלושה דברים בנים, ממון ושם והתוכן של מיעוט, של חיסרון, זה תוכן של גבורות כך שדרכים זה תוכן של גבורה.

גם המילה רוב, רוב עובר דרכים גם היא מבטאת גבורות. רוב 208 זה בגימטרייה יצחק שהתוכן של יצחק אבינו הוא גבורה. וגם התוכן של המילה רב הרבה ריבוי במובן של פירוד והתחלקות הוא ביטוי של גבורות. עשו שמבטא גבורות אומר לאחיו יעקב יש לי רב, יש אצלו ריבוי ופירוד. וגם על המן שכל כולו תוכן של גבורות, מסופר במגילה שהיה לו ורוב בניו ריבוי ופירוד. כך שדרך שרוב עוברי דרכים שבה הם עובדי כוכבים מבטאת את קו הגבורה.

והלימוד השלישי, חמצו של נוכרי אחר הפסח מותר בהנאה, זה כנגד מידת התפארת. מידת התפארת נקראת מידת הרחמים. והיא כוללת בתוכה את החסד והגבורה. רבי לוי יצחק כותב שהדבר מרומז במילה רחמים שאפשר לחלק אותה לשניים. רח מים. רח זה 208 בגימטרייה יצחק שכאמור הוא מידת הגבורה. ומים זה כנגד מידת החסד כמו המים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך והמים משולים לאברהם אבינו שהוא מידת החסד. כך שרחמים תפארת זה שילוב של חסד וגבורה יחד.

ובפסח, שחג הפסח הוא כנגד אברהם אבינו שאמר, לו שבעשי עוגות שלה היו המצות של חג הפסח, ובפסח צריך לאכול מצה, שהמצה היא בתוכן של חסד, ואסור לאכול חמץ שהוא בתוכן של גבורות. ולכן הדין הוא שחמץ שעבר עליו הפסח, גם אחרי הפסח הוא אסור בהנאה. אבל חמץ של נוכרי, למרות שבפסח אסור לנו לא רק לאכול ממנו, אלא גם לא ליהנות ממנו, אבל אחרי הפסח באה מידת הרחמים, תפארת, ומרחמת על החמץ הזה, על הגבורות. שגם אם אמנם חמץ של גוי אסור באכילה, אבל לפחות הוא יהיה מותר בהנאה.

מסיים רבי לויצחק את ההסבר על הקטע הזה ומסכם שג' הלימודים שלמדנו מרבן גמליאל הם כנגד חסד, גבורה ותפארת, והוא מוסיף רמז מעניין נוסף בשם גמליאל. גמליאל זה ג' אל, שלוש אופנים של השם כל. השם כ.ה.ה.ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה,ה גמליאל ג.ל. שלושה אופנים ולימודים של אל של כל שלושת הקווים.

כיוון שמידת התפארת, ישראל, כוללת בתוכה גם את החסף וגם את הגבורה, רבי אלימיצחק כותב שהדבר מרומז בפסוק שהתורה כותבת לגבי יעקב אבינו בפרשת וישלח, ויקרא לו כל אלוקי ישראל. בפסוק הזה מופיעות שלוש פעמים האותיות א' ל', וכל פעם בביטוי של מידה אחרת. חסד, גבורה ותפארת.

כן, זה השם ששייך כאמור למידת החסד. אלוקי, שזה שם אלוקים, שייך למידת הגבורה. ישראל שייך למידת התפארת.