נצחיותו של משה רבינו

בסוף פרשת וילך, בסיום התוכחה של משה רבינו, הוא אומר לעם ישראל, כי ידעתי אחרי מותי כי השחט השחיתון. לפסוק הזה יש גם משמעות שגם אחרי ההסתלקות שלו, משה רבינו יודע מה שנעשה עם בני ישראל. כי ידעתי אחרי מותי. מה התוכן הפנימי של הפסוק הזה?

על סיום ספר הזוהר על חומש בראשית, כשמדובר שם על החניתה שהמצרים עשו ליעקב אבינו, רבי לוי יצחק מבאר את התוכן הפנימי של החניתה. הוא מסביר שהתהוות של גוף היא על ידי חיבור של הספירות חוכמה ובינה, על ידי ספירת הדעת שמחברת את החוכמה והבינה. לכן גם השימור של הגוף שלא ייפסד נעשה על ידי חניתה שהתוכן שלה הוא, כדברי הזוהר בסוף פרשת ויחי, על ידי עירוב של שמן ובשמים. ורבי לוי יצחק מסביר ששמן הוא כנגד ספירת החוכמה, ובשמים כנגד ספירת הבינה, והם מעורבים יחד על ידי בחינת הדעת שמחברת אותם, והוא מרחיב שם בעניין של החניתה ושל שלוש הספירות חוכמה, בינה ודעת.

רבי לויצחק גם הוסיף וכותב שהדבר מרומז בשורש של המילה חניתה, האותיות ח'-נון-ט'. ח' היא כנגד בינה, הספירה השמינית כשמונים את הספירות מהסוף להתחלה, ט' כנגד חוכמה הספירה התשיעית מהסוף, והאות נ' היא כנגד שער הנו, בחינת דעת עליון, שמחברת את החכמה והבינה. רבי ללוי יצחק מציין ששער הנו, שהיא בחינת דעת עליון, מרומזת במילה נבו, ההר שמשה רבינו נקבר בו, שנבו זה נ' בו, כי משה רבינו זכה לבחינת דעת עליון לשער הנו, וכך רבי ללוי יצחק מרחיב בתוכן הפנימי של חניתה, ובחיבור של הדעת שמחברת את החכמה והבינה.

בהמשך הביור שלו, רבי ליהו יצחק מסביר מה התוכן הפנימי של יעקב אבינו ושל יוסף הצדיק, ולמה עליהם התורה מספרת שחנתו אותם, ואילו בקשר למשה רבינו הוא לא נחנת. כי הוא כותב שאין כל צורך להחנות אותו, כי התוכן הפנימי של החניתה הוא להמשיך את בחינת הדת, שתחבר את החוכמה והבינה, אבל משה רבינו הוא עצמו בחינת הדת, לכן הוא לא צריך משהו חיצוני לחבר אותו עם הבחינה הזו. החניתה נועדה לשמר את הגוף, לשמר את התוצאה של חוכמה ובינה, והחיבור הזה הוא על ידי בחינת הדת. אבל משה רבנו, כיוון שהוא עצמו בחינת הדת, לכן הגוף שלו נשאר קיים ואין לו כל צורך בחניתה.

רבי לוי יצחק מסביר את התוכן הפנימי של משה רבנו שהוא בחינת הדת, והוא מוסיף שהעובדה הזו שהגוף של משה רבנו נשאר קיים מופיעה בפסוקים. התורה כותבת על משה רבנו, ומשה בן 120 שנה במותו לא קעת עינו ולא נס לכו, שהתוכן של הפסוק הוא שגם במותו, גם אחרי ההסתלקות שלו, לא קעת עינו ולא נס לחו, גם אחרי ההסתלקות שלו, הגוף שלו נשאר קיים ופעיל. ובין שאר הפסוקים שרבי לוי יצחק מציין, הוא מביא גם את הפסוק שאיתו פתחנו, הפסוק מפרשת השבוע, כי ידעתי אחרי מותי, ואצטט את הלשון שלו ביערה. פירוש שגם אחרי מותו הוא יודע, שדעתו קיים גם אחרי מותו. רבי לוי יצחק מציין לפסוק נוסף מפרשת השבוע, ויאמר השם אל משה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.

ובמסכת יומא חזון אומרים שהפסוק הזה הוא אחד מאותן חמש מקראות בתורה שאין להן מכרע. אחד הפסוקים שיש אופן נוסף לפרש אותו מלבד המשמעות הפשוטה שלו. את הפסוק הזה אפשר לקרוא גם באופן הבא, הנך שוכב עם אבותיך וקם, שתקום מחדש אחרי ההסתלקות שלך. כך שגם הפסוק הזה מבטא את אותו התוכן, שהגוף של משה רבינו נשאר בקיומו ובשלמותו גם אחרי ההסתלקות שלו. או אצטט גם כאן את הלשון של רבי לוי יצחק, פירוש שתכף אחרי שכיבתו הוקם. כך שהפסוק הזה הוא עם אותו התוכן של הפסוק הקודם, כי ידעתי אחרי מותי, שגם אחרי ההסתלקות שלו, כיוון שהוא עצמו מבחינת הדעת, לכן הוא נשאר בקיום שלו ולכן ידעתי גם אחרי מותי.