שנת המאה לי״ב תמוז

ביום יבי תמוז ניכנס לשנת המאה למאסר וגאולה של אדמו״ר רייץ. הגאולה הייתה בשנת תרפז, שנת פרזות, וביוב תמוז השנה תשפו ניכנס לשנת המאה לגאולה. נדבר קצת על תוכן הדברים. בזוהר לפרשת בלק יש סיפור מפעים על רבי אלעזר וכמה תנאים נוספים שהלכו לבית של רבי יוסי מפקיעין שנפטר בפתאומיות. והזוהר מתאר איך הבן הקטן של רבי יוסי בכה על אבא שלו, ועל הפנייה המרגשת של הילד הקטן אל הקדוש ברוך הוא, שהאימא שלהם נפטרה, וכעת האבא נפטר והשאיר אותו ואת אחותו הקטנה. ובהמשך הדברים מסופר על עמוד אש שעלה שם, ומול העיניים שלהם רבי יוסי חזר לחיים. והזוהר ממשיך ומספר על הדיבור שלהם עם רבי יוסי, ובין הדברים רבי יוסי אמר להם שאין לו רשות לגלות מה שהוא ראה בעולם ההוא, דחמינה בהאו אלמא, אלא הוא יוכל לגלות אותם רק בעוד 12 שנה.

אלא לבטר טרייסר שנינן. למה דווקא 12 שנה? מה התוכן של המספר הזה? רבי לוי יצחק כותב הסבר מעניין. רבי יוסי ראה דברים בעולם ההוא, בעולם הבא. העולם העליון, אלמא דאיטקסיה, העולם המכוסה, הוא בחינת בינה. שהבינה היא כנגד האות ה' הראשונה של שם יווקי. ואילו החברים שלו נמצאים כאן, בעולם הזה. שהעולם הזה, עלמא דיגליה, העולם הגלוי, הוא בחינת ספירת המלכות, שהיא כנגד האות ה' האחרונה, ש' ו'. וכדי להעביר לכאן, לאות ה' האחרונה, ספירת המלכות, את מה שהוראה בעולם העליון, ספירת הבינה, א' ה' הראשונה, הדרך היא באמצעות האות ו' של ש' ו' האות שנמצאת בין האות ה' הראשונה לאות ה' השנייה, א' ש' כנגד הקו האמצעי, הקו שמתחיל בספירת התפארת ומסתיים בספירת היסוד.

אות ו נקראת בתואר בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. היא מתחילה בקצה העליון, בינה, ומסתיימת בקצה התחתון, מלכות. את האות ו הזו כותבים במילוי ו-ו. האות ו העיקרית היא כנגד ספירת התפארת, והאות ו של המילוי, הו השנייה, היא כנגד ספירת היסוד. כיוון שהקו שמחבר את בינה ומלכות הוא האות ו, שמורכבת משני ו'ים, וו, והערך המספרי שלהם הוא פעמיים שש, הערך שלהם הוא שתים עשרה. לכן רבי יוסי אמר שאת מה שהוא ראה בעולם ההוא בספירת הבינה, הוא יוכל לומר כאן בספירת המלכות רק אחרי שיושלם התהליך של וו, של שתי האותיות ו, פעמיים שש, רק בעוד שתים עשרה שנים. בהתוועדות של השבת שאחרי יב תמוז בשנת תשמ, שבי ב תמוז של אותה שנה מלאו מאה שנה ללידה של בעל הגאולה, של אדמו' רייץ, הרבי הרחיב את הביאור של אבא שלו.

כדי להעביר תוכן מהעולם העליון לעולם שלנו, הדבר אורך זמן. וכאשר מדובר על המספר 100 בהקשר של בעל הגאולה, 100 שנה ללידה שלו, הרי כשמדובר על מספר של שלמות, 100 מבטא שלמות של חיים. וכשעומדים בזמן של 100 שנה, שלמות של שנות החיים שלו, זה זמן שמבטא 100 ברכות שאדם צריך לברך כל יום. התוכן של ברכה הוא ברוך השם מן העולם ועד העולם. והמשמעות היא ברוך במובן של המשכה, המבריך את הגפן, מושך אותה כלפי מטה, והמשכה היא מן העולם ועד העולם. מאלמא דאיטקסיא, מהעולמות העליונים עד אלמא דאיטגליא, עד העולם הגלוי, העולם שלנו. וההמשכה הנעלית ביותר מהעולם העליון יכולה לרדת עד לעולם הגשמי שלנו רק אחרי פרק זמן של 100 שנה, וזה התוכן של 100 ברכות, השלמות של הברכה וההמשכה מן העולם ועד העולם. עד כאן תוכן הדברים של הרבי אז בשנת תשמ, כאשר מלאו 100 שנה ללידה של אדמור הרייץ.

ויהי רצון, שכאשר עומדים בתחילת שנת המאה לא רק ליום ההולדת של בעל הגאולה, אלא לגאולה עצמה, נזכה לכל הברכות הנעלות ביותר, ברוך השם, מן העולם ועד העולם, החל מהברכה העיקרית, הגאולה האמיתית והשלמה, ובמיוחד כמו שהרבא אמר אז באותה שיחה, בנוגע לעניין הגאולה, הרי קלו כל הקצין, ובוודאי כבר הגיע הזמן.