הבירור האחרון

בפרשת מסעי התורה מפרטת את כל המסעות של עם ישראל מאז היציאה ממצרים ועד התחנה האחרונה במסע, התחנה ה-42 במסעות המדבר, בצד המזרחי של ירדן ירחו, התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ. והתורה מתארת את התחנה הזו, והיחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים. ורבי לוי יצחק מסביר מה התוכן של התחנה האחרונה הזו.

התחנה האחרונה הזו במסע המדבר, התחנה שהתורה מתארת שעם ישראל מילא את כל השטח שבין בית האישמות ועד אבל השיטים, מבטאת את התוכן הפנימי של המסע הארוך של עם ישראל במדבר. התוכן הפנימי של מדבר מסמל את תוהו. הנביא ירמיהו מגדיר את המדבר ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. זה מקום שאיש של קדושה, השם איש מלחמה, לא עבר בה. זה מקום בו אדם, שזה תואר המרמז על הקדוש ברוך הוא, כמו שהנביא יחזקאל אומר, ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם, והמדבר הוא מקום לא ישב אדם שם, הקדוש ברוך הוא לא נמצא שם בהתיישבות. כך שהמדבר מסמל את עולם התוהו, והתחנה האחרונה במדבר מסמלת את המקום האחרון ביותר, הנמוך ביותר של עולם התוהו, את השבירה המוחלטת של עולם התוהו.

המקום הזה נקרא בית הישימות, כמו שכתוב בפרשת תאזינו, ובתוהו ילל ישימו, או בספר דניאל הוא אומר, הוא ראה שוממותינו. בית הישימות זה המקום הנמוך ביותר בעולם התוהו. המקום שמבטא את השבירה המלאה של תוהו. ורבי אלי יצחק כותב שהדבר מרומז בשם הישימות. אפשר לחלק את המילה הזו לשניים. היש מת. האותיות היש הן בגימטריה 315, והמספר הזה 315 הוא שבע פעמים המילה אדם. אדם בגימטריה 45, ‫ושבע פעמים אדם, שבע פעמים ארבעים וחמש, ‫זה שלוש מאות וחמש עשרה. ‫כפי שמובא בקבלה, ‫יש שבעה מלאכים של תאו, ‫ושבע פעמים אדם, אם כנגד שבעה מלאכים, אדם, של תאו, שלוש מאות וחמש עשרה, ‫וכאן, בתחנה האחרונה במדבר, ‫המקום הנמוך ביותר של תאו, ‫המקום שהוא השבירה מלאה של תאו, היש, מת.

‫המקום הזה מסמל את המיתה, ‫השבירה, של כל מלכי תאו, היש, שמות. זה מקום שנקרא בית הישימות. הבית של תוהו נעשה שמם וחרב. שבע מלכי תוהו הם שבע המידות של עולם התוהו. ובתורת הקבלה מובא שהשבירה בעולם התוהו הייתה רק במידות שבה, אבל לא במוחין של עולם התוהו. בהם, במוחין, לא הייתה שבירה אלא רק ירידה במהות שלהם. והדבר הזה מרומז בתיאור השני שבתורה לתחנה הזו, אבל השיטים.

השם שיטים מרמז על שטות, כמו שחז״ל דורשים על המקום הזה, זה המקום שעם ישראל חטא ואין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. והתוכן של שטות הוא שיבוש בשכל, במוחים, ירידה במהות של השכל. וזה התוכן של מבית הישימות ועד אבי לשיטים. כיוון שהמידות של תוהו נשברו לגמרי, בית הישימות, היש מת, שבע מלכי תוהו, שבע המידות של תוהו מתו, נשברו. כתוצאה מכך המוחין של תוהו באבל. השיטים שמסמל רוח שטות, מצב משובש של המוחין, נמצא באבל אבלות על הבנים שלהם, על המידות שהן תולדה של המוחין. וזה התוכן של אבל השיטים, השיטים המוחין של תוהו באבל.

רבי לויצחק מוסיף וכותב שהמקום הזה היה מקום של אבל, אבל השיטים גם אצל עם ישראל. זה מקום שבו נפלו 24,000 מעם ישראל, כך שהמקום הזה היה בית הישימות ואבל השליטים גם במובן הכי פשוט. התוכן הפנימי של המסעות של עם ישראל במדבר זה כדי לברר את המדבר, הבירור של עולמתו. והתחנה הזו זה הבירור של המקום הנמוך ביותר. רבי לוי יצחק כותב שהמקום הזה מרומז בפסוק בספר קהלת טוב ללכת אל בית האבל. עם ישראל הלך לברר טוב ללכת אל בית האבל, למקום שהוא גם בית וגם אבל. גם בית בית הישימות וגם האבל אבל השיטים.

והחניה הזו זו החניה ה-42 החניה עמ״ב. כי המספר הזה, השם הזה מ״ב מרמז על השבירה של עולם התוהו ועל התיקון שלו. בתפילת אנא בכוח יש שבע ראשי תיבות שכל שם מהשבע האלו מורכב משש אותיות, כך שיחד זה 42 אותיות. ראשי התיבות של אנא בכוח זה שם שמורכב מ-42 אותיות שם מ.ב. ותפילת אנא בכוח זה הבירור והתיקון העלאה של התוהו. כך שהחניה האחרונה במדבר, החניה המ.ב, זו החניה שמסיימת את הבירור של התוהו, הבירור שעל ידי שם מ.ב.