יום הבהיר יא בניסן

ביום ההולדת של הרבה, יום יא בניסן, נתחיל לומר את הפרק החדש בתהילים של הרבה, פרק קכג. בדקות הבאות ניגע בריאיון קצר מתוך התורה של אבא שלו על פסוק מהפרק הזה. בי א' בניסן, יום ההולדת של הרבה, נתחיל לומר את פרק תהילים החדש, פרק קכג. בפרק הזה דוד המלך מדבר על הקשר העמוק שלנו עם הקדוש ברוך הוא. על כך שאין לנו שום דבר משלנו והכל רק ממנו. שיר המעלות אליך נשאתי את עיניי היושבי בשמיים. אנחנו נושאים את העיניים שלנו אל הקדוש ברוך הוא.

ובפסוק השני הוא מוסיף ומחדד את הדברים. הוא אומר, הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גבירתה, כן עינינו לשם אלוקינו עד שאכוננו. כמו עבדים או שפחה שכל מה שיש להם זה רק מה שהם מקבלים מהאדון והגבירה, כך גם אנחנו, ענינו, אלה' אלוקינו. אני רוצה להתמקד בדיוק מסוים בפסוק הזה.

הפסוק פותח בלשון רבים, ומייד עובר ללשון יחיד. הפסוק פותח ואומר, כעיני עבדים אל יד אדוניהם בלשון רבים ומיד הוא ממשיך כעיני שפחה אל יד גבירתה בלשון יחיד. למה המעבר הזה מלשון רבים ללשון יחיד? ולמה הלשון ברבים כשהוא מדבר על עבדים והלשון ביחיד כשהוא מדבר על שפחה?

חיפשתי תשובה לדיוק הזה במפרשי התהילים במדרשים אבל לא ראיתי מי שיתעכב ויסביר את זה. רבי לוי יצחק באחת ההערות שלו על ספר הזוהר בהערה לפרשת ואתחנן, תוך כדי הסבר בנושא אחר, הוא מסביר, בדרך אגב, גם את הדיוק הזה. וכמובן, ההסבר שלו הוא לא בעולם ההבנה של פשט, אלא בעולם של סוד, על-פי פנימיות התורה. הוא מדבר על ההבדל בין גילוי שהוא בבחינת פנים, לבין גילוי שהוא בבחינת פרים, בין גילוי בהרחבה, שזה גילוי של פנים, כמו אדם שעומד פנים בפנים עם המקבל, לבין גילוי מצומצם, מוגבל, שזה מבחינת עכור, כמו מישהו שנותן והוא מפנה את הגב שלו. ו'שK'6, ‫אפרו, כותו, אף שריף ל 19.4% ה'4% -1%V&A, או בעולם של הספירות, ההמשכה משש אמידות, נו'ו' של שם י'כו'ו'k, זו המשכה של פנים, וההמשכה של ה'ו'ו'ו'ה' של שם י'כו'v'K, ספירת המלכות, זו המשכה בבחינת תכור.

אם ניקח את זה לתחום של שמות, שש אמידות, זו הבחינה של יעקב אבינו, השם שלו, ישראל, היא כנגד שש אמידות, יעקב אבינו, מידת התפארת, העיקר של שש אמידות, וזו הבחינה של פנים, פנים. ואילו בחינת המלכות, אלו הנשים שלו, רחל ולאה, וזו הבחינה של אחור.

לרבי לוי יצחק יש הסבר עמוק בעניין, והוא אומר שכיוון שכל מה שיש בקדושה, יש לעומתו גם בצד השלילה בלעומת זה. כך גם כנגד הבחינות של יעקב אבינו ושל רחל ולאה, יש לעומתם מקבילה בצד של הלעומת זה. יעקב אבינו, צד הקדושה, הוא נקרא בתואר אדון. וצד השלילה שכנגדו נקרא בשם עבד. בדומה לזה, רחל ולאה, צד הקדושה הן נקראות בתואר גבירה, וצד השלילה שכנגדן נקרא בתואר שפחה.

מכיוון שיעקב אבינו הוא בחינת פנים, שש הספירות הן רבים, לכן פנים הן בלשון רבים, כי יש שם כמה בחינות של ספירות. ואילו הבחינה של רחל ולאה, ספירת המלכות, שזו המשיכה בבחינת אחור, ואחור הוא לשון יחיד, כי זו ספירה אחת. הדבר דומה לשניים מקרא ואחד תרגום. שניים מקרא רבים זה בחינת פנים. אחד תרגום יחיד זה בחינת אחור. כעת נחזור לפסוק בפרק קכג. כאשר מדובר על יעקב אבינו, בחינת אדון, וזו הבחינה של פנים בלשון רבים, וגם הצד המנגד שלו, הבחינה של עבד, גם הוא מבחינת שש הספירות שלה לעומת זה, לכן ביחס לבחינה הזו, הפסוק מדבר בלשון רבים. כעיני עבדים אל יד אדוניהם. כמו שיעקב הוא בחינת פנים, לשון רבים, כך גם העבדים הם בלשון רבים.

כעיני עבדים, צד השלילה, אל יד אדוניהם, בחינת יעקב. אבל כאשר מדובר על הנשים של יעקב אבינו, למרות שבגשמיות הם היו שתי נשים, רחל ולאה, אבל במובן מסוים, בתוכן הפנימי שלהם, הם בחינה אחת, הן הבחינה של גבירתה, בחינת החור, בלשון יחיד. וכך גם הצד המנגד שלהם, הצד של השפחה, גם הוא בלשון יחיד. ולכן ביחס לבחינת המלכות, הפסוק ממשיך ואומר, כעיני שפחה אל יד גבירתה, בלשון יחיד.