מהותו הפנימיות של יהודי - רעיון לפרשת וישב * קטע מספר הזהר, ביאור מרבי לוי יצחק, ומסר לחיים מהרבי

יעקב אבינו שולח את יוסף לשכם ומבקש ממנו, לך נא ראה את שלום אחיך. יעקב אבינו הרי יודע שאחים שונאים את יוסף, למה הוא שולח את יוסף למקום סכנה? את השאלה הזו שואל הזוהר בפרשה, והזוהר עונה, איהו לא חשי דליו דאווידא דכל הועה וזכאין ולא חשי דלון. אם אתרגם מילולית את דברי הזוהר, הוא לא חשד עליהם, הוא ידע שהם כולם צדיקים ולא חשד בהם.

רגע, אם כולם צדיקים, איך קרה מה שקרה? עומר הזוהר, אלא גר עם קודשבריכו כל דעה בגין לקיימא גזירא דגזר בין הבתרים. הקדוש ברוך הוא הוא זה שגרם לכל מה שהתרחש כדי שתתקיים הגזירה של ברית בין הבתרים שבני ישראל ירדו לגולות מצרים. רבי לוי יצחק מתמקד בכפל הלשון בזוהר, לא חשיד עליו ולא חשיד לן. למה הזוהר כופל את הביטוי הזה? ולמה הזוהר משנה את הלשון שלו? בהתחלה כתוב לא חשיד עלי הוא, לא היה לו חשד עליהם, ובהמשך כתוב לא חשיד לון, לא חשד בהם. נקודת ההסבר שלו היא, הביטוי הראשון הוא לפני שיוסף פגש את האחים שלו, והביטוי השני הוא אחרי שהם נפגשו. לפני המפגש איתם, יעקב אבינו לא חשד בהם שהם נפגעו בו, וגם אם היה מקום לחשד שהם יעשו לו משהו, החשד הוא כללי, הוא לא ממוקד בפעולה שהם עשו לו, זה חשד שמרחף עליהם מלמעלה.

לכן כתב הזוהר, לא חשיד עלי הוא. ליעקב אבינו לא היה חשד עליהם, אפילו לא חשד שמרחף עליהם מלמעלה. הביטוי השני אומר שגם אחרי שיוסף לא חזר הביתה, גם אחרי שהאחים הביאו לו את הכותונת המגואלת בדם, גם אז, אחרי שכבר התרחשו הדברים, למרות זאת יעקב לא חשד לון, הוא לא חשד בהם. כשהרבה הסביר את הביאור של אבא שלו, הוא התמקד בכך שמדברי הזוהר עולה שגם אחרי המכירה של יוסף, יעקב אבינו לא חשד באחים שלו. אבל במדרש, חז״ל אומרים שאחרי שיוסף לא חזר הביתה, התעורר חשד בליבו של יעקב שהאחים הרגו או מכו את יוסף. ההבדל בין דברי הזוהר לדברי המדרש נעוץ בכך שהזוהר הוא פנימיות התורה, והמדרש הוא בחלק הנגלה שבתורה.

במבט חיצוני, במבט נגלה, מבט של המדרש, אכן יש מקום לחשד שאחים פגעו ביוסף. אבל במבט הפנימי אל האחים, במבט של הזוהר, אין מקום לחשד שהשבטים פגעו בו. הדבר מקביל למבט על כל הסיפור הזה של מכירת יוסף. המבט החיצוני רואה את החלק השלילי של האירוע. מכירת יוסף הייתה הצעד הראשון לירידת עם ישראל למצרים, הגורם הראשוני לגלות מצרים ולכל הגלויות שלאחר מכן. אבל המבט הפנימי רואה במכירה הזו את הכוח ליציאה ממצרים. העובדה שהבנים של יעקב אבינו שלטו על יוסף ומכרו אותו גרמה בעומק הדברים לכך שכיוון שהמצרים היו עבדים של יוסף ויוסף היה בעבר תחת שליטת האחים שלו, כך שבמובן מסוים המצרים כולם משועבדים לבני ישראל ובכוח זה עם ישראל יצא ממצרים.

זה המבט הפנימי שרואה את הפן החיובי של סיפור מכירת יוסף. ושני המבטים האלה, המבט החיצוני והמבט הפנימי, מקבילים לשני המבטים של יעקב על השבטים. המבט החיצוני שמופיע בחלק הנגלה של התורה, והמבט הפנימי שמופיע בפנימיות התורה. המסר לחיים שרבי מפיק הוא, כשאנחנו פוגשים יהודי שעשה דבר שלילי, וייתכן גם שהדבר הזה גורם לגלות עם ישראל, או באופן רחב יותר, מפני חטאינו גלינו מארצנו. חטאים שגורמים לגלות. עלינו לדעת שההנהגה של אותו יהודי היא חיצונית בלבד, אבל הפנימיות של כל יהודי, גם של היהודי הזה, כולו אב וזכאין. הם כולם צדיקים. הסיבה הפנימית לכך שהוא עושה דברים שליליים היא כי הקדוש ברוך הוא הוא זה שגורם לכך. גר עם קודשבריך הוא קולדה, מתוך מטרה של ירידה צורך עלייה.

על ידי הירידה של החטאים נגיע לעלייה של עבודת התשובה. בדומה למטרה של הירידה לגלות, שהיא העלייה הגדולה של הגאולה, כך גם הירידה של כל יהודי היא מתוך מטרה להגיע לעלייה הגדולה שתבוא אחריה.