דרשה של תקוה

יום יח בניסן זה יום ההולדת של כבוד קדושת רבי לוי יצחק, נשמתו עדן. בשנה שעברה, ממש בערב פסח, התגלה בהפתעה אוצר מיוחד. רישום של דרשה שרבי לוי יצחק נסע בבית הכנסת בשבת הגדול. נעסוק בזה קצת. בליל ערב פסח של השנה שעברה, כמה ימים לפני יום ההולדת של רבי לוי יצחק, הקדוש ברוך הוא שלח הפתעה מיוחדת. מתנת יום הולדת. התגלה נייר עם רישום שכתב הרב עברו יצחוק אדלמן, מי שלימים היה רב בית הכנסת בשכונת ברונקס וחבר אגודת חסידי חב״ד בארצות הברית, הוא כתב דרשה שהוא שמע מרבי לוי יצחק בשבת הגדול בקטרינסלב לפני כמעט 110 שנים. את הדרשה הזו רבי לוי יצחק נשא בשנת תרע״ו או תרע״ז. באותם שנים המצב ברוסיה בכלל היה קשה וליהודים באופן מיוחד.

בשנת תרע״ו עוד התקיימה מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע״ז הייתה מלחמת האדומים עם הלבנים, הפחד שלט בכל מקום והיהודים כמו תמיד שילמו מחיר יקר וכואב. רבי לוי יצחק רצה לעודד את אנשי הקהילה, את יהודי העיר, וזה היה התוכן של הדרשה שלו באותו שבת של שבת הגדול. ומטבע הדברים, כיוון שאלו ימי ההכנה לחג הפסח, נושא הדרשה עסק בקטע מתוך ההגדה. ההגדה אומרת, אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתהמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומה, שנאמר, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך להביא הלילות. וחכמים אומרים, ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח.

עד כאן הציטוט המוכר מההגדה. רבי לוי יצחק התמקד בציטוט הזה מההגדה, והוא פירש כל שורה ממנו בהתאמה למצב בו עם ישראל שרוי. הוא פתח ואמר, אמר רבי אלעזר בן עזריה, קול יהודי הוא דומה לתוכן של רבי אלעזר בן עזריה, אי אפשר להתקיים בלי העזרא וההגנה של הקב' ברוך הוא, וההבנה הזו מרומזת בשם אלעזר בן עזריה. אל עזר זה קל-עזר, העזרא של הקל, של הקב' ברוך הוא. בדומה לזה, גם השם עזריה הוא עזר, י-ק, העזרה של הקדוש ברוך הוא. כל יהודי כיום, במצב המלחמה הנוכחי, חי רק בעזרתו של הקדוש ברוך הוא. וכל יהודי, כל מי שהוא רבי אלעזר בן עזריה, יכול לומר על עצמו, הרי אני כבן 70 שנה.

רבי לוי יצחק הזכיר את העובדה שהרבה בחורים צעירים, אנשים בגיל צעיר, המראה שלהם הפך להיות כמו של יהודי מבוגר, בגלל הפחד מהרוצחים, בגלל ששונאי ישראל מחפשים יהודים, האנשים בורחים ומסתתרים בכל מיני מקומות, במחילות, במרדפים וכדומה. וכשעובר הלילה, ותודה לכאל הם נשארו בחיים, כל עזר, עזריה, הפנים הצעירות שלהם התמלאו קמטים, שיער הראש הלבין בפתאומיות. הרי אני כבן 70 שנה. ורבי אלעזר ממשיך ואומר, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות.

השאלה שנזעקת היא, איך יכולים בלילות, בגלות הקשה שנמשלה ללילה, ובפרט בגלות כזו, גלות עם כל כך הרבה צער וכאב, איך אפשר לדבר על יציאת מצרים? איך אפשר לזכור את יציאת מצרים? איך אפשר לערוך סדר פסח עם כל בני המשפחה? איך אפשר להתנהג כמו מלכים, כמו בני חורים בלילות? ובגלות החשוכה הזו, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות. והתשובה לכך היא, עד שדרשה בן זומא. השם זומא הוא גם מלשון מזימות, במובן של רעיונות, תובנות. צריך לחשוב, לשבת ולהתבונן בתוכן של הפסוק, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ובן זומא מפרש את הפסוק, ימי חייך הימים, כל ימי חייך להביא הלילות. צריך להתבונן בן זומא שגם בלילות, ואפילו בגלות החשוכה הזו, עלינו לזכור את יציאת מצרים.

לזכור ולדעת שהקדוש ברוך הוא זה שגאל אותנו ממצרים, ובכל דור ודור ובכל יום ויום, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והקדוש ברוך הוא יגאל אותנו בקרוב גם ממצרים שלנו, מצרים במובן של מצרים, הגבלות וקשיים, ממצרים של הגלות הזו, כי ישועת השם כהרף עין. והאגדה ממשיכה ואומרת, וחכמים אומרים, אנשים שהם יותר חכמים, עם הבנה רחבה יותר, הם מוסיפים ואומרים, ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. כל משך ימי חייך בעולם הזה, התפקיד שמוטל עלינו לאורך כל החיים שלנו בעולם הזה הוא להביא לימות המשיח. להביא לכך שיגיעו ימות המשיח. ויהי רצון שבית משיח צדקנו תהיה במהרה בימינו אמן. זה תוכן הדרשה של רבי לוי יצחק אז באותו השבת הגדול.