תורת הרבי ותורת אביו

ביום ההילולה חף מנחם רב של שני התשלט, הרבי התוועד. אמר שיחה ועוד שיחה, אמר מאמר חסידות, התוועדות ארוכה ומיוחדת. עמוק לתוך ההתוועדות, הרבי פתח ואמר שלכאורה איך ייתכן שהם מתוועדים ביום ההילולה ולא הוזכר אף עניין תורני של בעל ההילולה. רעיון מהתורה של אבא שלו. ה‫תרשתו, במוניהם אפס העניין בשם פונדנבל ההילולי, זובר בנגיהי לניאננו דסנית נגיה.

בדוגמא ודגמודת אצל אתא רבי יחנן עותמקטית גרם, פרבוסמות נגזו כתעמי העניין העלוך אשמא אצל שבשמי ודאו מדותיהם גמשת עזר פשפורטוס ונטשפייכון דלמונן. הדוס רבי יחנון ודוס בן רבי יחנון ולמר לווישנה הדוס בשרת זאת נותנת גנומיה ברבי יחנון. ודוס רצח בנגיע אפילו צעתה ומצטם וידא תלמידות נזכני גוון בניה של רבי יחנון. ‫מלאכס כמה וכמה ועזרצח ועניין תלמיד וושר, ‫אזיכי בני פאקס פוטפין ‫שדלמונן ומדגזן. ‫הדוסי בשמי, דוסי הכל יינים, ‫הדוסי גינום ופונדמיין". מילים מאוד מיוחדות של הרבה ‫ביחס לתורה שלו. הרבה אומר שהמקור שלהם הוא היין, אבא שלו. הדברים נשגבים מההבנה שלנו. האם כך כפשוטו? או אולי כמו ההסבר של הרבה על דברי חז״ל, שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, הכול נאמר למשה מסיני.

שמשמעות הדברים היא לא שנאמרו למשה רבינו כל החידושים של כל תלמיד ותלמיד לאורך כל הדורות, אלא הוא קיבל בהר סיני את היסודות והכללים מה הדרך הנכונה ללמוד תורה. ועל יסוד ההכוונה של משה רבינו מבוססים כל חידושי התורה לאורך הדורות עד לאותו תלמיד ותיק. כך שלכאורה אולי אפשר לומר שזו כוונת הדברים שהרבה אומר ביחס לאבא שלו. לקראת יום ההילולה חף מנחם אב להתמקד בשלושה נושאים בתורה של הרבה, שהרעיון הבסיסי שלהם מופיע בתורה של אבא שלו. אחת הרשימות המפורסמות של הרבה היא הביאור על הסוגיה של רבי ברבר חנא.

רבה סיפר על אותו סוחר שאמר לו, תא ואח ולך מתי מדבר, בוא ואראה לך את מתי המדבר, את אנשי דור המדבר שמתו במדבר ולא נכנסו לארץ. רשימה חוברת מ.ח. ברשימה הזו הרבה מסביר את המעלה הרוחנית הגבוהה של אותם מתי מדבר, את ההשתוקקות העצומה שלהם לחיבור עם הקדוש ברוך הוא, בדומה לנדב ואביהו.

הרבה מצטט לשון הגמרא בסוגיה את ההסברים של רשי, ומסביר כל ביטוי שם, איך הוא משקף את המעלה הגדולה שלהם. אחד התיאורים של רבה שם בסוגיה, שאותם אנשים, וגנו אפרקיד, הם שכבו פרקטן על הגב, ורשי מסביר שם פניו למעלה. הרבה מסביר שהמשמעות הרוחנית של הגברים היא שהפנים שלהם, במובן של הפנימיות שלהם, מופנים כלפי מעלה. הפנימיות שלהם ממוקדת אל הקדוש ברוך הוא.

הרב מרחיב ומסביר שלמרות ששכיבה באופן כזה היא דבר מגונה, אבל כיוון שהם היו אנשים במצב רוחני נעלה, כל הפנימיות שלהם ממוקדת אל הקדוש ברוך הוא. הם היו אנשים של מדבר, אנשים שמרוממים מהמושגים הגשמיים השגרתיים של אלו שגרים במקומות יישוב, לכן לא היה כל פסול באופן שהם שכבו. והמעניין הוא, שבהזדמנות מסוימת הרב חזר על רעיון של אבא שלו, רעיון שעוסק בנושא אחר, אבל תוכן הדברים של אבא שלו זהה לרעיון שהרבק כותב כאן. כשחז״ל מדברים במסכת ברכות על הדינים, איך צריך לקרוא קריאת שמע, הם אומרים פרקדן לא יקרא קריאת שמע. מי ששוכב פרקדן על הגב, זו לא דרך ראויה לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, שזה התוכן של קריאת שמע.

שואלים שם בגמרא, והרי רבי יוחנן היה מתפלל וקורא קריאת שמע כשהוא שוכב פרקדן. עונה הגמרא, שיינה רבי יוחנן דבעל בשר אבי. המקרה של רבי יוחנן שונה כי הוא היה בעל בשר. המובן השטחי של הדברים הוא שכיוון שרבי יוחנן היה בעל גוף גדול, בעל בשר, והיה קשה לו להסתובב, לכן בלית ברירה הותר לו לקרוא קריאת שמע באופן הזה.

אבל הרבי ציטט את אבא שלו, שהסביר את הדברים באור מרומם, באופן גבוה מיוחד. הסיבה שאסור לקרוא קריאת שמע באופן הזה היא לאנשים שגרתיים, ‫אנשים שלגוף הגשמי שלהם יש אמירה, ‫אנשים שהחומר הגשמי שלהם לא מזוכח, ‫לכן זו צורת שכיבה לא ראויה ‫לקבל כך עול מלכות שמיים. ‫אבל רבי יוחנן היה בעל בשר, ‫הוא היה בעלים על הבשר הגשמי שלו, ‫הוא השליט את הרוח על החומר, ‫הנשמה שלו הייתה בעלים ‫על בשר הגוף שלו, ‫וכיוון שהוא בעל בשר, ‫אז אין כל מניעה שגם כשהוא פרקדן, הוא יקבל על עצמו מלכות שמים ויקרא קריאת שמע. שיינר רבי יוחנן דה בעל בשר הזה. הוא בעל על הבשר שלו. נושא נוסף, וגם הוא מוכר מאוד, וזה ההסבר המיוחד של הרבי על השם קרח.

שיחה מפורסמת ולקוטי שיחות חלק רד, שעוסקת באותיות שמרכיבות את השם קרח. ונקודת הדברים שם היא שהתפקיד של יהודי בעולם הזה הוא להיות כמו האות ה', כדברי הגמרא במסכת מנחות, עולם הזה נברא ב-ה'. האות ה' יש לה קו עליון, קו ימני, הקו השמאלי שלה, בחלק העליון שלו הוא מנותק מהגג של האות, ובחלק התחתון שלו הוא מקביל לקו הימני. ואילו קורח, שרצה לשנות את סדר הדברים, כל אחת מהאותיות שמרכיבות את השם שלו מבטאת שינוי של הקו השמאלי של האות.

באות ק, הקו השמאלי יורד נמוך מאוד, ממשיכה ויורדת מתחת לשורה. באות ר, הקו השמאלי כלל לא קיים. ובאות ח, החלק העליון שלה עולה עד לגג האות עד לקו העליון. ושם בשיחה הרבי מרחיב במשמעות של כל הפרטים האלו, ואיך הכל משתקף בשלושת המחלקות של קורח בנושאים טלית שיקול התכלת, בית מלא ספרים וכהונתו של אהרון. בהזדמנות מסוימת, בהתוודות ג' בתמוז תשמ״ב, הרבי אמר את הדברים הבאים ראי סיסום סביש נזיך הצעד השורף.

ונעיין פונדצעד השורף שבהם זו ספר בונד מתאנוס ה׳ נרבדנה ה׳ נתיה ה׳ דרז׳. הנושא הזה, שעוסק בצורה של האותיות שדומות אבל שונות מאות ה׳, מופיע בתורה של רבי לוי יצחק כמה פעמים. אציין לדוגמה אחת. בביאור שלו לזוהר לפרשת בחוקותיי הוא מסביר את תוכן המילה חוק, וכותב שחוק מבטא גבורות, הפסוק אומר, חוק נתן ולא יעבור, הקדוש ברוך הוא קבע גבולות בעולם, ההבדלה בין היום והלילה, וגבולות זה תוכן של גבורות. ורבי לוי יצחק מסביר שם שבאות ה' הקו השמאלי קצר מהקו הימני, כי הקו הימני, צד ימין, הוא קו של חסדים, והקו השמאלי הוא הצד של הגבורות, והגבורות צריכות להיות קצרות יותר מהחסדים. כשמדובר על ההבדל בין הקו הימני לקו השמאלי, אנחנו אומרים בפתח אליהו, חד אריך וחד קציר.

קו אחד, הקו של החסדים הוא אריך, ארוך, והקו השמאלי הוא קציר, קצר יותר. ואצטט את המילים של רבי לוי יצחק שם בביאור שלו, כי באות ח' ובאות ק' משונה רגל השמאלי שבהם מרגל השמאלי דאות ה', שבה הוא קצר מרגל הימני, וכך צריך להיות שהשמאל גבורה יהיה קצר יותר מן הימין חסדים. כי קו הימין הוא חד אריך וקו השמאל הוא חד קציר, ומרובם מידה טובה ממידת פורעניות.

ובחט הוא מתארך למעלה, כמו הרגל הימני, ובקו' הוא מתארך למטה. הרי שאותיות חטא-קו' רומזים על גבורות. ונסיים ברעיון אחרון שרבי אמר בהתוועדות חול המועד סוכרות, כשהוא עוד היה באירופה לפני מלחמת העולם. הרבי ציין פרטים שונים במידות ההלכתיות של הסוכה, והסביר מה המשמעות שלהם בעבודת השם של האדם. הרישומים של ההתוועדות הזו נכתבו על ידי הרבי בעצמו, והם מופיעים בחוברת קטו של הרשימות. הרשימות. בתוך הדברים ארדו אמר שהחטאים הם תוצאה של אחת משני הדרכים. או בל תוסיף, שאדם מוסיף על מה שהקדוש ברוך הוא ציווה, או בל תגרע, שאדם גורע ומחסר מהציווים של הקדוש ברוך הוא. ולסוכה יש כוח רוחני להגן על האדם משתי הטעויות האלה, גם לא להוסיף על המצוות וגם לא לגרוע מהן.

הפסוק בישעיהו אומר, וסוכה תהיה למסתור מזרם ומטרה. הפסוק הזה הוא היסוד לדיני הסוכה. ובמילים של הפסוק מרומז גם התוכן הרוחני של הסוכה. יש לנו רמ״ח מצוות עשה, 284 מצוות, רמ״ח. והנביא אומר שהסוכה היא הגנה, היא למסתור מזרם וממטר. זרם אלה אותיות רמ״ז, 247, אחד פחות מרמ״ח, ומטר אלה אותיות רמ״ט, 249, אחד יותר מרמ״ח. והסוכה היא הגנה גם מזרם, גם מ-247, לא להפחית מ-248 המצוות, והיא הגנה גם אם אתר, 249, לא להוסיף על 248 המצוות. ברשימה הזו לא מצוין שהרעיון הזה הוא תורה של אבא שלו. אבל מעניין, שהרבא חזר על הרעיון הזה בהתוועדות של שמחת בית השואבה תשיוד, ושם הרבא מדגיש במפורש שאת הרעיון הזה הוא שמע מאבא שלו.

שמעתי מהאמור, זיכרונו לברכה, שמצוות תסוכה רומזת על שלמות הקיום של רמ״ח מצוות עשה. אולי אפשר לומר שהסיבה שדווקא בהתוועדות הזו, של שמחת בית השואבה תשי״ד. הרב מדגיש שהוא שמע את הדברים מאבא שלו כי אימא שלו, הרבנית חנה, הייתה הנוכחת בהתוועדות הזו. ברשימת זיכרונות של הרבנית חנה בחוברת ל״ו יש תיאור מיוחד שלה על ההתוועדות הזו. היא מתארת בצבע חי את הקהל הגדול שהיה שמה ואת האהבה שלהם לרבב. אולי אצטט כמה שורות מהדברים שלה.

את הלומדס לא אני הוא המבין כדי להעריך, אולם החלק שאותו הבנתי עשה עליי רושם רב בתוכנו העשיר. היא ממשיכה וכותבת, נאם לי לראות את המספר הרב של צעירים שנכח בהתוועדות, ואת ההתעניינות הרבה שהם מפגינים ביחס לכל העניינים השייכים לבני שליטא. ראיתי כיצד הם מביטים בו באהבה שכזו שלא ניתן לטהרה במילים. וכך היא ממשיכה ומתארת את האווירה, את המגוון הססגוני של המשתתפים, איך כולם מתאמצים לשמוע ולראות את הרבל. ונסיים עם המילים שלה בסוף התיאור הזה. ייתן לו השם יתברך בריאות והצלחה כדי שיוכל לעשות את עבודתו ולהוציא אל הפועל את משאלות ליבו ללא הפרעות ומתוך מנוחת הגוף ומנוחת הנפש.