ללמוד מרשב״י

בפרשת אמור התורה מצווה על מועדי ישראל. אלה מועדי השם מקראי קודש. ובזוהר לפרשה רב שמעון בן יוחאי מסביר את משמעות הפסוק על פי משל. משל למלך שהזמין אורח חשוב, אמר המלך לבני חלו, בכל שאר הימים הייתם כל אחד בביתו. זה עובד עבודתו, זה הולך עם השחורה שלו, וזה הולך בשדה שלו. דא אבי דודתא, ודא עזיל בסחורתא, ודא עזיל בחקלה. אבל ביום הזה, ביום שלי, כולכם מוזמנים לשמחה שלי לקבל את האורח בפנים מאירות, וכך הוא ממשיך במשל ובנמשל.

תוכן הדברים של רבי שמעון הם שימי החגים אינם חלים בדרך כלל ביום השבת, אלא בשאר ימות החום, ימים שבשגרה רגילה כל אחד בהם עסוק בשגרת העבודה בעולם. ולכן החגים הם מקראי קודש, ימים שבהם קוראים לקדושת השבת להגיע גם לימים אלו. אלו ימים שהם מלכתחילה הם לא ימי קודש, וכשחל בהם ימים של חג ומועד, קוראים לקדושת השבת לקדש גם את הימים האלו. אלה מועדי השם מקראי קודש. רבי לוי יצחק מתייחס למשל של רבי שמעון, שמגדיר את ימי החול בשלושה סוגי עבודה. זה עוסק בעבודה, וזה הולך בסחורה, וזה הולך בשדה. מה התוכן הפנימי של שלושת ההגדרות האלה, ולמה זה סדר הרצף שלהם? ההסבר הוא, התוכן של מועדי השם מקראי קודש הוא להכניס קדושה במקום של חול, ובמובן הפנימי יותר, להמשיך אור אלוקי נעלה לעולם, כולל גם לשלושת העולמות בריאה יצירה עשייה. עולמות שהם נפרדים כביכול מאחדותו של הקדוש ברוך הוא.

וזה תוכן שלושת ההגדרות האלה. זה עובד עבודתו. עבודה היא מלאכה, והדבר מרמז על בירור עולם העשייה. להוסיף אור גם בעולם הנמוך ביותר, עולם העשייה. הדבר מרומז גם בעובדה שהמילה מלאכה, שבגימטריה 96, זו אותה הגימטריה של השמות כל אדנאי, קל שלושים ואחד, עד נאי שישים וחמש, ביחד הם תשעים ושש, והשמות האלו הם שמות של עולם, זה הולך בסחורה. המובן של סחורה הוא מכירה וקנייה על ידי כסף וזהב. בתורת החסידות מובא שכסף הוא בצבע לבן. כסף הוא גם במובן של כיסופין, כך שכסף מבטא חסדים ואהבה, ואילו זהב, שהוא בצבע נוטה לאדום, מבטא גבורות. במילים אחרות, סחורה מבטאת כסף וזהב את המידות חסד וגבורה, והוא כנגד עולם היצירה, כי עמידות הן בעולם היצירה.

וזה הולך בשדה, הוא כנגד עולם הבריאה. בחסידות מובש, התוכן הפנימי של חלום יוסף על השבטים, והנה אנחנו מעלמים עלומים בתוך השדה, השבטים הם נשמות של עולם הבריאה, והם מעלמים עלומים בתוך השדה, מבררים את עולם הבריאה. כך שעומק המשל של רבי שמעון אומר, שיש להוסיף אור מקדושת השבת, מקראי קודש, גם בעולמות בריאה, יצירה ועשייה. כשהרבי ביאר את הדברים של אבא שלו, הוא הרחיב והוסיף שצריך להוסיף מקדושת השבת לא רק בימי החגים, שהם יהיו מקראי קודש, אלא גם בימות החול השגרתיים, בימים שבהם עוסקים בשלושת הפרטים של מלאכה, סחורה ושדה במובן הכי גשמי. צריך להכניס קדושה אלוקית, קדושה שבתית, גם בחיים הגשמיים שלנו. או כמו ששלמה המלוך אומר בספר משלי, בכל דרכיך דאהו.

גם בדרכי ההתנהלות בעולם, בכל דרכיך צריך שיהיה דעהו, נדע אותו, נמצא בהם את הקדוש ברוך הוא. ואת המסר הזה אנחנו מקבלים מרבי שמעון בן יוחאי, שבימים האלו יחול יום ההילולה שלו, יום ל״ג בעומר. כתוב בזוהר שתלמיד חכם נקרא שבת, ובמיוחד רשבי מכונה בתואר שבת. בזוהר כתוב שרבי יהודה היה קורא לרבי שמעון בשם שבת. מה שבת להשם קודש? עוף רשבי להשם קודש. כמו ששבת, בקדושת הקב' ב' כך גם רבי שמעון. רבי שמעון חי בעולם הגשמי שלנו, אבל הוא היה שבת כל הזמן. כל הימים שלו הוא היה קדוש ודבוק בקב' ב' כמו שרשב׳ העיד על עצמו, כל יום אדי יתקתרנא, בחד קתירא את קתרנא ביה בקדשבריכו. בכל הימים הייתי קשור עם הקדוש ברוך הוא בקשר אחד.

גם בחיים בעולם הזה רבי שמעון היה שבת דבוק בקדוש ברוך הוא. ומאיתנו נדרש להיות קצת, לפחות במשהו, כמו רשבי. בזמן שאנחנו מקדישים ללימוד התורה, שנלמד כמו רשבי. שנהיה מרוכזים בתוך הלימוד. שבאותם רגעים נהיה כמו שבת. נהיה מחוברים לגמרי עם הקדוש ברוך הוא. וכמו בלימוד התורה, כך גם בשאר עיסוקי היום, גם כשנעסוק בכל דרכיך, נהיה דעהו. נחפש ונמצא שם את הקדוש ברוך הוא.